פרטיות? מוסר? העיקר שלא יהיה פומו!

הכותרת הזאת צינית, אבל היא משקפת את המציאות: פרשת הפצת הסרטונים מחדר הכושר ביבנה מוכיחה ש-"בזכות" הטכנולוגיה והיצר האנושי, כשפוחדים מפומו, המוסר וההיגיון הבריא נזנחים

למה אנחנו נהנים ממה שמהווה פגיעה בפרטיות של אנשים אחרים?

פומו (ר"ת Fear Of Missing Out) הוא אחד המונחים היותר בולטים – וקולעים – בשפה של העידן הדיגיטלי. מדובר בפחד שאם לא תיכנס מדי כמה שעות (והמהדרין יעשו את זה בכל חצי שעה-שעה) לרשתות החברתיות או לווטסאפ – תפספס דבר חשוב או מעניין, לא תראה את הסרטון שכככווולללםםםם מדברים עליו ותהיה מנותק מהעולם. זה גלש מאז גם לעולם הפיזי ולשילוב ביניהם – למשל סרטונים ממופע מדובר ומיוח"צן או סטוריז שמראים קטעים מציאותיים. ככל ששומעים שהקטעים האלה יותר סנסציוניים ו/או מחרידים – כך הפחד מפומו גדל.

ראינו את זה בצורה ברורה באותו בוקר נורא של ה-7 באוקטובר. החמאס העלה לטלגרם סרטונים מחרידים מהטבח שביצע ביישובי העוטף ומהחטיפות, התקשורת הישראלית לא שידרה אותם בהתחלה וישראלים רבים החלו להפיץ אותם בווטסאפ (וגם טלגרם, ועוד). כך, למשל, הסרטון של נועה ארגמני, שזועקת באימה כשהיא נחטפת על ידי מפלצות החמאס, לעיני בן זוגה.

אנחנו חווים משהו דומה ביממה האחרונה. הפעם, מדובר בסרטונים ממצלמות אבטחה של מכון כושר ביבנה, שבו נראים מאמן כושר ונשים שהגיעו אליו לאימונים אישיים מקיימים יחסי מין. עד מהרה הופץ גם מידע על אותו מאמן ואותן נשים, כולל שמות, והשערה שלפיה בעל שאשתו בגדה בו עם אותו מאמן הוא זה שהזמין את הפריצה למצלמות האבטחה.

אבן שטיפש אחד זורק לבאר – גם אלף חכמים לא יוכלו להוציא, אומר המשפט הידוע. ואמנם, הסרטונים שאותו טיפש מפרשה זו הפיץ (לא ברור אם לאדם אחד או יותר) עברו בקצב מסחרר, באמצעות הווטסאפ, בין אנשים. אדם חכם אמר לי שחצי מדינה כבר קיבלה את הסרטונים והמחצית השנייה רוצה לקבל אותם. אותו אדם הגזים קצת, אבל הוא בהחלט בכיוון.

יש מידה של אירוניה בכך שהפצת הסרטונים המאסיבית הזאת התחילה ביום הגנת הפרטיות, שחל אתמול (ג'). הפרשה הזאת (שוב) מוכיחה שאת הפרטיות שלנו כמעט שאיבדנו מזמן, בוודאי במרחב הדיגיטלי, ושמה שנשאר ממנה – לא מוגן

יש חוק, אבל מה עם האכיפה?

חשוב לציין: הפצה כזו של סרטונים, שבבירור מפרים את הפרטיות, היא עבירה פלילית. "חוק הסרטונים" אוסר על הפצת תמונות וסרטונים אינטימיים של אדם ללא הסכמתו, והעונש על כך הוא עד חמש שנות מאסר. שאלתי את המשטרה האם היא מתכוונת לאכוף את הגל הזה של הפצת הסרטונים האינטימיים ממכון הכושר ביבנה. טרם קיבלתי תשובה, ואם וכאשר אקבל – היא תפורסם כאן. יש משהו ש-"יסייע" לה – מאמן הכושר הגיש תלונה (ואמנם, המשטרה גבתה היום עדויות בפרשה). אבל גם אם המשטרה אכן תתחיל לאכוף, זה יהיה טיפה בים. משטרת ישראל לא מסוגלת לחקור את כל אלפי המפיצים של הסרטונים האלה, מה גם שלא מדובר בסרטון אחד. בנוסף, אחת השמועות העקשניות יותר בפרשה הזו גורסת שאחת הנשים המצולמות היא בת של עבריין מוכר, ולכן, לא מן הנמנע שהמשטרה תתמקד בהיבט זה של העניין, שעלולות להיות לו השלכות נוספות.

בהרבה מאוד פעמים, הפומו הוא רעה חולה.

בהרבה מאוד פעמים, הפומו הוא רעה חולה. צילום: ShutterStock

כמו כן, עם כוח האדם החסר, ההתמקדות במשימות אחרות – חלקן חשובות וחלקן פחות – והסרבול, המשטרה לא מסוגלת גם להיות מהירה יותר מהמפיצים. ככל שאפליקציות המסרים המיידיים נהיות פופולריות יותר, וככל שהן משתכללות, כך ההפצה של תמונות וסרטונים אינטימיים נהיית קלה ומהירה הרבה יותר. גם במקרים כאלה, האכיפה זוחלת לעומת הטכנולוגיה. הקביעה הזאת מקבלת משנה תוקף על רקע העובדה שהרשות להגנת הפרטיות הוציאה רק היום אחר הצהרים הודעה על כך שהיא "החלה בבחינת ההיבטים הפליליים והמינהליים של האירוע", ו-"תשקול לנקוט בצעדי אכיפה". היא הוציאה את ההודעה יותר מיממה (!) אחרי שהפרשה התחילה להשתולל – זמן נצח במונחי העולם הדיגיטלי. עד שהרשות "תבחן" ו-"תשקול", הסרטונים, שהגיעו עד עכשיו לבערך "חצי מדינה", עלולים להגיע לכולה.

המוסר אבד – גם לחברות הטכנולוגיה

חבל שצריך לציין את זה, אבל הפצת הסרטונים האלה היא לא רק לא חוקית, אלא גם לא מוסרית. זכותו של אדם לא להיות מצולם כשהוא עושה דברים פרטיים כמו קיום יחסי מין, וממש לא זכותו של אדם אחר להפיץ את התמונות או הסרטונים הללו. מי שעושה זאת הוא במקרה ה-"טוב", שגם הוא לא טוב, אדם שלא ממש חושב ושיצר הפומו גובר אצלו על פני ההיגיון הבריא, ובמקרה הרע אדם מרושע, בלשון המעטה.

חברות הטכנולוגיה יודעות את זה היטב ומנצלות את יצר הפומו לרווחים כלכליים, גם אם זה אומר פגיעה בפרטיות של אנשים, וגם אם אותה פגיעה בפרטיות עלולה להביא לפגיעות חמורות יותר. הן לא לוקחות אחריות ולא באמת עושות משהו כדי לשמור על הפרטיות הזאת, כפי שהן לא עושות כמעט כלום – ומהשבועות האחרונים עוד פחות – כדי לשמור על הפלטפורמות שלהן נקיות מפייק ניוז, בריונות ועוד רעות חולות. פומו שווה עוד מעורבות, עוד מעורבות שווה עוד מפרסמים ומודעות, ועוד מפרסמים ומודעות שווה עוד כסף – וזה מה שחשוב.

יש מידה של אירוניה בכך שהפצת הסרטונים המאסיבית הזאת התחילה ביום הגנת הפרטיות, שחל אתמול (ג'). הפרשה הזאת (שוב) מוכיחה שאת הפרטיות שלנו כמעט שאיבדנו מזמן, בוודאי במרחב הדיגיטלי, ושמה שנשאר ממנה – לא מוגן. הפרטיות צריכה הגנה כל השנה אבל, למרבה הצער, זה לא יקרה.

מה שנותר הוא לאחל שלפחות חלק, גם אם קטן, מהמפיצים של הסרטונים האלה ייתפסו, שיאונה כמה שפחות רע למאמן ולנשים שקיימו אתו יחסים, ושיהיו בעתיד כמה שפחות מקרים כאלה. שלא יהיו בכלל? זה לא ריאלי – וחבל מאוד שכך.

תגובות

(1)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

  1. דוד מהשרון

    כאשר רשויות אכיפת החוק (שמא נכתוב "עקיפת" החוק?) התקינו אמצעי ריגול כגון פגסוס ובני הדודים שלו, נחשפו בשירשור לנעקבים מאות אלפי ישראלים נוספים לעיני ולאזני האח הגדול. אין פרטיות

אירועים קרובים