מותק, המכנסיים התכווצו -על החשיבות של הקדמת המודעות ואיך מיקי קם קשורה לזה

והפעם על הדרך שעשה אדם נאור ומשכיל שהיה זקוק לטריגר חיצוני כדי לטפל במשהו שיכול להוות סיכון בריאותי ● טור עם עצות

אלי פרנק, מנכ"ל חברת הייעוץ FrankIT

לא יודע מה קרה למכונת הכביסה שלנו לאחרונה. כל הבגדים שלי התכווצו…האמת כמובן יותר עצובה… מאחר ולא סביר לקנות מלתחה שלמה חדשה, החלטתי שאני צריך לרדת במשקל ובהיקפים. התחלתי דיאטה והגברתי את הפעילות הגופנית. לכל אלה שצפויים לפגוש אותי בתקופה הקרובה, שימו לב – יכול להיות שתתפסו אותי בקריז, אז שתדעו שזה תוצאה של תהליך הגמילה ממתוקים שאני עובר עכשיו.

האמת היא שהגזמתי בשנה האחרונה. אני מכור "כבד" לשוקולדים וגלידות, אבל הגיע הזמן לעצור את הזלילות. סביב כל "סקר" שנתי, אני "ילד טוב", אבל ככל שהזמן עובר האפקט מתעמעם. למרות שברור לי שזה לא בריא, המודעות לסיכון נדחקת ואני לוקח לפה עוד מקופלת. לפני שאני מקבל מהרופאה שלי עוד נזיפה, הצבתי לעצמי יעד לרדת כשנים עשר ק"ג עד סוף השנה, תוך איזון התזונה ועוד פעילות גופנית לשיפור הכושר ותמיכה במאמץ ההרזייה.

שימו לב מה אני מספר כאן. אדם נאור ומשכיל, כך אני מחשיב את עצמי, היה זקוק לטריגר חיצוני, במקרה זה, בגדים שכבר לא עולים, כדי לטפל במשהו שיכול להוות סיכון בריאותי. כך זה צריך להיות? כמובן שלא, זה חוסר אחריות. אז למה זה קרה לי? הושבתי את עצמי על הכורסה, שאלתי שאלות, ניתחתי את העניין ונתתי תשובות. המסקנה – שהייה באזור נוחות שפגעה במודעות.

אני לא חריג בתופעה הזו של הדחקה, שצריך סוג של פגיעת רימון כדי להגיד "נפל לי האסימון". זה מצוי אצל רוב האנשים במגוון תחומים, בהרבה מאוד ארגונים וגם ברמות הגבוהות של מדינות. העולם המערבי היה צריכות לראות מעשי זוועה, כדי להגיע למודעות של התפשטות האסלאם הקיצוני ורמת הסכנה.

אנחנו צריכים לסגל לעצמינו יכולת של פיתוח מוקדם של מודעות. אני לא פסיכולוג, לא מבין בנבכי הנפש, גם במדעי המוח אני לא מומחה. לא יודע להגיד מדעית מה צריך לעשות כדי להקדים מודעות. אבל כמנהל נראה לי שיש פתרון פשוט – לראות בזה עוד משימה ניהולית. לנהל באופן שוטף את המודעות.  לא "לשקוע" באזור הנוחות. לא לסמוך על זה שהמודעות תופיע מעצמה בזמן המתאים. באחד הטורים הקודמים המלצתי לא להסתפק בתיאום ציפיות, אלא לבצע ניהול שוטף של ציפיות. אותו דבר כאן. גישה שנובעת מתפיסה שלמעט כח עליון הכל הוא בר-ניהול. אז איך באופן מעשי מנהלים מודעות?

הנה צרור עצות:
–    לוותר על כסא מנהלים מרופד ומפנק. לא להישען לאחור. לשבת על כסא רגיל, להיות כל הזמן דרוך. לא לשקוע פיזית בכורסת מנהלים, זה יעזור לא לשקוע לוגית באזור נוחות.
–    להניח פחות הנחות, לשאול יותר שאלות. התשובות כבר ייצרו את המודעות.
–    לתכנן מקרים ותגובות, להפעיל מנגנוני תזכורות.
–    לייצר טריגרים תכופים. מדדים שוטפים. מי שבדיקה אצל קרדיולוג אחת לשנה, זה טריגר לא מספיק חזק, צריך ללכת אליו כל שלושה חודשים. אני מניח שבקרוב, הרפואה הדיגיטלית כבר תעמיד לכך פתרון. יהיה איזה חיישן, תהיה איזושהי אפליקציה.
–    לא להסתפק בדיווחים מילוליים. למספרים יש כח של קוסמות, הם מעוררים מודעות.

ולגבי הטכנולוגיה והרפואה העתידית – צריך להיזהר עם העניין הזה של אפליקציות. מיקי קם, במופע החדש והנהדר(!) שלה, משחקת באחד המערכונים ילדה שעוזרת לסבתוש להפעיל את הסמארטפון ולהתקין אפליקציות. יום אחד התקינה לה אפליקציה לבדיקות דם ושתן. למחרת התברר לה שהיתה צריכה להגיד לה שאת השתן צריך להטיל לתוך צנצנת, לא על האפליקציה.

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים