הדבר החם הבא – האנשים שבמחשבים

לא מזמן נשרפה לנו מנורה בסלון, אירוע שהחל שרשרת אירועים מחשמלים שאילצה אותי להזמין חשמלאי הביתה. הגיע גבר מבוגר וחביב, ומתוך סקרנות טבעית ואולי גם מתוך רצון לחסוך את פגישתנו הבאה, כרכרתי סביבו בזמן שהתעסק בארון החשמל, מנסה ללמוד את המקצוע. "יש לך שלושה פיוזים שרופים", הכריז הברנש, שלף כמה חתיכות מתוך לוח החשמל והתחיל מיד לחבר חדשות במקומן. יכולתי כבר להריח את ריח המזומנים שאני מתעתד למסור לידיו, או שהיה זה ריח הנתיכים השרופים. "בסה"כ זה נראה די פשוט, מה שאתה עושה, לא?", זרקתי באוויר, מתריס משהו. "וואלה?", החזיר הברנש, "אז פעם הבאה תנסה לעשות את זה לבד". אני? לא לא, מה פתאום אני, אין שום סיכוי", עניתי אינסטינקטיבית בבעתה. הברנש התפנה לרגע מהארון והישיר אלי מבט – "נגיעה אחת פה לא במקום ואתה מתפחם תוך שנייה", אמר, "אל תתעסק אם מה שאתה לא יודע. אני מתפרנס מזה כבר 30 שנה, אני יודע מה אני עושה".

אוקיי, חשמלטור יקר (יקר באמת, התענוג נגמר ב-450 שקלים), שכנעת אותי. אחר כך, על כוס מים, שאל אותי מה אני עושה. "אני מנחה סדנאות וקואצ'ר ארגוני", עניתי. לפי העיניים שלו יכולתי לראות שמבחינתו עברתי לסינית באותו רגע. אחרי כמה דקות הסבר הצליח להבין מה אני עושה, אבל עדיין לא השתכנע.

"פעם לא היו מקצועות כאלה", אמר, "היית יכול להיות או עורך דין או רופא או רואה חשבון או חשמלאי". "אבל בטח היו פסיכולוגים" ניסיתי. "בטח שהיו, אבל מי היה הולך אליהם? מה פתאום. לא הייתה להם עבודה. מי שהלך אליהם נחשב שמשהו מאוד לא בסדר אצלו". אמר, והלך…

לכמה רגעים הוא השאיר אותי מהורהר, תוהה עד כמה באמת משמעותי העיסוק שבחרתי בו, אבל עד מהרה חזר לי הסדר לראש.

בשנים האחרונות יצא לי לעבוד בלא מעט ארגונים, ואני רואה הרבה דברים יפים, אבל גם לא מעט דברים שצורמים לי. עובדים שטובעים בעומס המשימות ולא מצליחים להרים את הראש מעל השוטף, צוותי עבודה ששוררת בהם אווירה צינית וקרה, אנשים מתוסכלים ושחוקים מעבודה, שלא זוכרים למה הם באים אליה בבוקר. מנהלים בעלי ניסיון וכישורים טכניים מעולים אבל עם מיומנויות תקשורת חלשות מאוד שחסרים הבנה בסיסית בבני אדם, שלא מצליחים לעורר בצוותים שלהם השראה ולהביאם להישגים.

ייתכן שפעם לא דיברו על הדברים האלה, אבל אני חושב שהם תמיד היו קיימים. ואני חושב שיותר ויותר חברות מבינות היום שהתוצאות שיאפשרו את הישרדותן והצטיינותן תלויות גם ובעיקר באיכות המיומנויות האישיות של העובדים והמנהלים, הדינמיקות האנושיות והלכי הרוח שבארגון.

ולמרות שארגונים רבים עדיין מתמודדים עם סוגיית "השבחת הנכס האנושי" כמו אדם המגשש דרכו באפילה בחיפוש אחר הטלפון של החשמלאי, יש מקום לאופטימיות!

סדנאות מנהלים וסדנאות שיפור ביצועים לעובדים הן כבר דבר שכיח בארגונים רבים, והתשומות המופנות לנושא זה רק הולכות וגדלות. אך עדיין יש מקום רב לשיפור, ועל מנת לאפשר תוצאות מתמשכות ובעלות ערך, ולמנוע מצב בו הדברים חוזרים לקדמותם מיד לאחר הסדנה, לא די בסדנאות. הדבר הנכון לעשות הוא הטמעה של תהליך מובנה ומתמשך, שייעודו החדרת שיח האפקטיביות, ההקשבה התקשורת והסינרגיה ל-DNA הארגוני כדרך קבע.

תהליך שבנוי מהדרכות קבוצתיות אך גם מליווי אישי לעובדים והמנהלים בהתמודדות עם האתגרים האישיים שלהם. תהליך מובנה, מאורגן, שמטפל ראשית בשיפור ביצועים אישי ורק אח"כ בדינמיקות הבין-אישיות בארגון. תהליך שיש בו בקרה, מדידה ודיווח, ולא זבנג וגמרנו…

אך עוד חזון למועד. עד שארגונכם יקצה תקן לתפקיד "משביח הנכס האנושי" בארגון, ננסה להביא לכם בטור זה הבנות, כלים ותשתית לעשות זאת בעצמכם. ממש כמו שעשו בגוגל (Google), במבצע בו הם ניסו לשפר את התנהלות המנהלים בחברה.

אורי דגן, מנחה סדנאות ומאמן ארגוני