ותודה לספר שחתך לי את האוזן

משחר ילדותי הפסקתי לבקר במספרה. עובדה. הכל בזכותו של ספר הילדות שלי, שפעם חתך לי בשוגג את האוזן. יתכן ושיחת הטלפון שניהל במקביל לתספורת, השיחה את דעתו והפגישה בין אזני לבין התער. טראומת ילדות זו נחרטה בליבי, ואימי היקרה נאלצה לקחת על עצמה את משימת התגלחת. יש לציין שהיא עשתה עבודה לא רעה כלל, אך כאשר התחתנתי פסקתי מלהשתמש בשירותיה. אשתי לעומת זאת הבהירה לי שהיא לא מתאימה לתפקיד, ואיאלץ למצוא סידור אחר. לשמחתי מצאתי בחור אמין, מקצועי וזריז ידיים שהסכים לעשות "ביקורי בית". ככה שנים על גבי שנים הוא היה מגיע לביתי על מנת לספר אותי, ובאותה הזדמנות גם את בני הקטנים. בחור זה היה נאמן מאוד וגם דייקן גדול, ותמיד הגיע בזמן. ומעת שהכרתיו לא קרה אף פעם שאיחר ולו במחצית הדקה.

כמנהג בית ישראל להסתפר לפני הימים הנוראים, יצרתי עימו קשר טלפוני סמוך לראש השנה, על מנת לתאם את מועד הגעתו לביתי לביצוע התספורת. סיכמנו שיגיע אלי כבר באותו ערב. והנה, הפעם הבחור מאחר! עוברות 20 דקות והדפיקות בדלת אינן נשמעות. אני ממתין וממתין עד בוש, והוא אינו מגיע. לא מתאים לו, חשבתי בליבי.

יצרתי איתו קשר והופתעתי לשמוע אותו מתנצל על שהדבר נעלם ממנו, ופרח לגמרי מראשו. קבענו שיבוא אלי למחרת בערב, ולמען הסר ספק ביקשתי שיוודא שהוא פנוי. הוא בדק ואישר את שסיכמנו. אבל למגינת ליבי, למחרת בבוקר הוא התקשר והודיע שנקבעה לו פגישה חשובה לאותו ערב, ואין ביכולתו להגיע. סיכמנו שיגיע בעוד יומיים, אולם ראה זה פלא, גם הפעם הוא נאלץ ליסוע למקום אחר, ולא הגיע.

עשרת ימי תשובה החלו ואני נלחצתי קמעא. סיכמנו פעם נוספת על מועד הגעה  לביתי, אך שוב עיכובים מעיכובים שונים גרמו לכך שהוא לא יכול היה להגיע ואני עדיין לא הסתפרתי. משראיתי שהדבר אינו יוצא לפועל, אנחנו עומדים כבר לקראת סיום עשרת ימי תשובה, ויום כיפור בפתח, החלטתי הפעם, לראשונה מזה שנים, לגשת לאחת המספרות בעיר, ולהסתפר שם. ההחלטה לא היתה קלה עקב זכרונות הילדות, ופסעתי לכיוון המספרה כמי שקפאו שד.

בעודי ממתין לתורי, נכנס אדם נוסף למספרה, וכשראה אותי נראה בעליל שהוא מתרגש עד מאוד. לאחר שבחן אותי שוב ושוב ונעץ בי את עיניו, ביקש ממני לבוא איתו לרגע קט החוצה. נעניתי לבקשתו למרות שלא יכולתי להעלות בדמיוני מה הוא רוצה ממני. כשעמדנו זה מול זה, היה האיש נסער מאוד. הוא פתח את פיו ואמר: "אין לך מושג כמה התפללתי השבוע אל הקב"ה שאפגוש אותך לפני יום כיפור על מנת שאוכל לבקש סליחה ומחילה. לא ידעתי את שמך או כתובתך, ולא יכולתי לאתר אותך בבשום אופן, והינה עכשיו, בפתחו של ערב יום כיפור שמע ה' לתפילתי והזמינך לפני!" ועדיין לא הבנתי על מה ולמה הוא התפלל לפגוש אותי.

האיש הניח לי לתהות זמן רב על קנקנו, ולאחר שהצהרתי שלא זכור לי שפגשתיו מעודי, הוא הזכיר לי שלפני כמחצית השנה היתה לנו "תקרית" משותפת בכותל המערבי. הרמז שנתן לי לא סייע לי להיזכר ואז הוא החל לנאום בפני: "אני זוכר את הארוע כאילו היה אתמול. סיימנו את התפילה בשריד בית מקדשנו, ונעמדנו בתחנה. האוטובוס איחר, והתור היה גדול מאוד. אתה עמדת לפני, אולם כיוון שדרכי אצה לי מאוד, כשהגיע האוטובוס, ועשרות נוסעים החלו לעלות, חששתי שהנהג יסגור את הדלת ואיאלץ להמתין עוד שעה ארוכה, ולכן דחפתי אותך בכוונה, כדי שאוכל לעלות לפניך…".

הוא עצר לרגע, שאף אויר מלוא ריאותיו והמשיך: "אחרי שעליתי לאוטובוס הצטערתי מאוד על מה שעשיתי, אבל את הנעשה לא ניתן היה להשיב, משום שהאוטובוס עבר כברת דרך, ואתה נשארת בתחנה, בגללי! דמותך נחרטה במוחי. מאז התפללתי לקב"ה מדי יום ביומו בלב שבור, שיפגיש אותנו שוב, כדי שאוכל לבקש מימך מחילה גמורה. והנה עברה חצי שנה, ותפילתי  עדיין לא התקבלה. גם ראש השנה כבר עבר, אבל עדיין לא התייאשתי מלפגוש  אותך. כל מה שהייתי יכול לעשות, הוא להתפלל ולהתפלל, וזה עשיתי כאמור מידי יום. המשכתי להתפלל ביתר עוז אל בוראי שיזמן אותך לפני.

עברו גם מרבית ימי התשובה, ועדיין לא זכיתי להתנצל לפניך. ידעתי שאני מחויב לבקש מימך מחילה, כי אחרת לא תהיה לי כפרה ביום הכיפורים, והמשכתי להתפלל בבכייה לפני בורא העולמים שיסייעני בעניין. דע לך, שאני מתגורר בחלקה השני של העיר רחוק מאוד מכאן, ומנהגי להסתפר סמוך למקום מגורי. אך היום הגעתי לאזור זה על מנת להיוועץ ברב שלי ולשאול אותו מה לעשות אם לא אפגוש אותך. בביתו נאמר לי שהוא יגיע עוד כשעה, והחלטתי לנצל את הזמן ולהסתפר. חיפשתי את המספרה הקרובה ביותר וזו הסיבה שהגעתי למספרה זו. לא יאומן כי יסופר, במספרה זו שמעולם לא פקדתי את שעריה, אני פוגש אותך…".

אחרי הנאום המרגש הוא הביע חרטה גמורה על מה שעשה, המטיר עלי צרור בקשות סליחה, וביקש שאמחל לו בלב שלם. איך יכולתי לסרב ללב נשבר שכזה?!  נפלנו איש על צווארו של השני, במעמד שריגש את כל הסקרנים שהתאספו במקום.

עכשיו הגיע תורי לנאום בפניו. ומששמע מבקש המחילה כיצד גלגלו משמיים את העניינים גם אצלי: כיצד "ספר הבית" שלי פישל כמה פעמים, כיצד נאלצתי לשנות מהרגלי להסתפר תמיד בביתי, ואיך "במקרה" הגעתי אל המספרה הזאת, התרגש עד יותר, ופרץ בבכי נסער.

אין מקרה בעולם!!! הכל מכוון בהשגחה כללית ובהשגחה פרטית. צריך רק לראות ולהפנים זאת. כאשר אדם מבין שפגיעה באדם אחר היא דבר חמור, והוא רוצה לבקש סליחה ומחילה מכל הלב, אזי יהפכו בשבילו עולמות ויאפשרו לו לממש את רצונו. "על עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו"

עובד מ-"עלינו לשבח" של הרב זילברשטיין