ציפי פוחדת מהניקיונות לפסח – ואנחנו?

"ניקיון לפסח" זה מושג. לא משנה שאבק זה לא חמץ ואין חובה לבערו בפסח, לקראת פסח כל בני המשפחה וכן עוזרות-הבית הלאומיות והרב לאומיות מתייצבים למערכה. מספרים בהלצה על יהודי שומר תורה ומצוות בשם שמוליק שהיה גאון פיננסי לא קטן. בעקבות קבלת הצעת עבודה חלומית הוא עזב את ברוקלין לטובת משרה כסגן נשיא של חברת ברוקרים ידועה במדינת יוטה שידועה כמדינה של המורמונים (פלג בנצרות).

ההמלצות עליו היו כבירות ועם זאת הלחץ על נשיא החברה היה חזק מכיוון הדירקטוריון: "לא יכול להיות שיהודי ינהל לנו את העסק. אנחנו אנשים דתיים כאן", אמרו לנשיא החברה.

הנשיא לקח את שמוליק הצידה לשיחת מוטיבציה והסביר לו בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שהוא חייב להתנצר אם הוא רוצה להמשיך להחזיק במשרה המכובדת הזו שגם באה עם משכורת בת שבע ספרות כמובן.

שמואל לא עמד בפיתוי ועם כל הקשיים שהיו לו להתנהג חיצונית כמו נוצרי, היה לו עוד יותר קשה לאבד משרה כזו. הוא בא הביתה ואמר לאשתו: "ציפי, מיום ראשון אנחנו מתחילים ללכת עם הילדים לכנסיה".

וככה עברו כמה חודשים טובים ואשתו לא הפסיקה להציק לו על הנושא הזה ואמרה לו: "זה קשה לי ככה, אני מתגעגעת לשבת, להדליק נרות, קידוש, חגים. כסף זה לא הכל שמוליק".

וככל שהציקה לו כך גברו על שמוליק מיודענו ייסורי המצפון שלו.

עד שיום אחד בא לנשיא החברה שלו ואמר לו: "תראה, אני לא יכול להמשיך ככה, כולי אכול ייסורים מבפנים, כסף זה לא הכל, ואני לא ישן בלילה מזה וגם אשתי לא. זה כבד עלי. נולדתי יהודי ואני רוצה למות יהודי. אם אתה רוצה שאתפטר, אני אתפטר מבלי לעשות מזה עניין".

הנשיא הביט עליו בתדהמה ואמר לו "שמע סמואל לא ידעתי שזה כל כך קשה לך, חשבתי שזה עניין של מה בכך להמיר דת. אתה יודע מה, תישאר אצלנו בעבודה ותהיה יהודי כרצונך. אני אטפל בשאר".

חזר שמוליק הביתה שמח וטוב לב, רץ לאשתו שישבה על הכורסא באפס מעשה ואמר לה: "ציפורה, לא תאמיני, קרה לנו נס, אנחנו חוזרים להיות יהודים, זה בסדר דיברתי עם המנהל והוא משאיר אותי בעבודה".

ציפורה הביטה עליו בעיניים יורקות אש ואמרה לו "תגיד, אתה השתגעת?" ושמואל, הביט עליה המום ואמר לה: "אבל חשבתי שזה מה שאת רוצה כל הזמן. כל הזמן בכית לי – מה, את לא רוצה להיות יהודיה בחזרה???", שאל.

ציפי, הביטה עליו עצבנית עוד יותר ואמרה לו: "בטח שאני רוצה, בוודאי שאני רוצה. אבל עכשיו??? שבועיים לפני פסח???!!!".

שבוע אחרי פורים, שלושה שבועות לפני החג ותחרות ההספקים בעיצומה: הפרידמנים כבר גמרו עם חדרי השינה, אצל כהן כבר סיימו את כל הארונות בבית, ואצל המימונים נשאר רק המטבח…

עקרת הבית היהודיה רוצה לחוש על בשרה את היציאה מעבדות לחירות. אי לכך, המהדרות מתחילות כבר בט"ו בשבט, והמאחרות בפורים את השעבוד המצרי – הידוע בכינויו "הניקיון השנתי לפסח".

אז מה יש לנו שם? ארונות, כיסי הבגדים, שטיחים, וילונות, תריסים וכו'.

בניגוד לציפי, קיראו והפנימו מה אשתי, אשת החיל, נוהגת לומר לכל דכפין: נכון, למתבונן מן הצד נראה כאילו אנחנו סובלות (מה גם שאנחנו מאד נהנות לקטר על זה…) אבל הניקיון החיצוני הזה, יש בו השפעה על ההתחדשות הפנימית שהולכת נהדר עם האביב המפציע בחוץ.

הנה רק השבוע עשו את דרכן אל פח האשפה השכונתי עשרות מחברות משנות הנערות שלי ואיתן הידיעה שאף פעם כבר לא אחזור לכבוש את ספסלי בית הספר, למרות שיש את הימים הללו בהם כל מה שהייתי רוצה הוא לשבת כתלמידה צייתנית ולסכם סיכומים על מושגים ביהדות וההתיישבות בארץ ישראל.

אליהן הצטרפו גם מגוון בגדים שבינם לביני מפרידים רק שני קילו, שבעת הקניה היה ברור שירדו ממני כהרף עין, אך הפרידה הייתה קשה על שלושתנו (אני, קילו א', וקילו ב').

הווק האורגינאלי שקיבלנו לחתונה (עניין של 10 קילו של מתכת יצוקה) הוענק אחר כבוד לחברה, בשלנית דגולה שתמצא בו שימוש מעבר לכלי התופס אבק במטבח.

וכך אחד אחר השני חולק השלל, וביחד עם המחברות, הווק, ועשרות הבגדים שמצאו להם בית חדש היכתה בי המחשבה עד כמה חשוב הסדר הזה. מעבר לאסתטיקה ולניקיון, יש בו התחדשות ותחושת סגירת מעגל – כבר לא נחזור לימי הנערות, כמעט בטוח שלא נשוב למידות של גיל 16 ועם עומס עבודה מאתגר, בית וילדים גם לא נתחיל לבשל 'גורמה'.

הידיעות הללו פינו לי הרבה מקום בארון, אך גם בראש, ובעיקר גרמו לי לדעת במה השתנתי מהשנה שעברה, בה עדיין הועלו הבגדים המחברות ועוד עשרות פריטים אחר כבוד לארון, בתקווה שיעשה בהם איזשהו שימוש.

אז כן, אם תרצו תקראו לי מאזוכיסטית, אבל אני אוהבת לנקות לפסח…

לא לחינם האישה נקראת שרת הפנים או עקרת הבית כלומר עיקר הבית. היא והבית חד הם, ואין כמו ניקוי וסידור הבית כדי לחוש הזדהות איתו.

הסדר, הניקיון, הפרידה מהדברים הישנים ובעיקר יכולת ההשלמה הזאת עם מציאות חדשה שמשתנה לנו משנה לשנה – שווה עבורי את כל הניקיון…   בייחוד אם כל הילדים מצטרפים אלי בחדווה למילוי המשימות והאחדות בבית גואה ומרקיעה שחקים.

והעיקר אחיי ורעיי, על מנת שאנחנו עצמנו נהיה כשרים לפסח ונרגיש בני חורין אמיתיים – עלינו לנקות את חדרי ליבנו, ולבער את החמץ והכעס מראשנו.

עלינו לדעת נכוחות – שלמרות שעבדנו עד כלות הכוחות – והזענו ללא גבולות, את המטרה לא נשכח – שבחג אסור להיות קפדן – לא לעשות פרצוף של מרור, לחייך לכל אחד במאור – ועם קצת שמחה ואור – נקבל את השפע הטהור!

מאחל לכם ולכל בית ישראל מעומק הלב: פסח כשר ושמח. כשר – מבחינה גשמית, ושמח – מבחינה רוחנית.

עובד ממאמר של ר. רט