לימוד מוסר בשוק מחנה יהודה
שוק "מחניודא", מי לא מכיר. תפוזים עסיסיים ותפוחים טריים מקבלים את פניהם של באי שוק מחנה יהודה בירושלים. מארג צבעוני של פירות ריחניים פרוס בין הסמטאות הצרות והצפופות, שמספקות את צרכי מחייתם של רבים מתושבי ירושלים זה שנים רבות. אותם דוכנים ואותם מוכרים, כך נדמה, עומדים על מקומם זה עידן ועידנים. המוכרים מסדרים את מרכולתם במומחיות שנרכשה מלידה, וערימות ערימות של פירות חיים ועסיסיים קורצים למבקר ומזמינים אותו להכניסם לסליו. תענוג מיוחד חווה העובר בימי הקיץ בין דוכני הפירות. קרירות נעימה נודפת מתוך החנויות האפלות קמעא, שבהן מאחסנים הרוכלים את סחורתם, והריאות מתמלאות בניחוחם הצונן של פירות ארץ ישראל. בכל ימות השנה, קל וחומר בימי הקיץ, אין ירושלמי שיכול לקצר את דרכו דרך השוק ואינו עושה זאת. אין ירושלמי שאינו עושה זאת, אמרנו? אחד היה. יחיד ומיוחד.
היה זה באחד מימי הקיץ הלוהטים שהעניקה השמש לעיר דוד. פיסת ענן לא נראתה באופק ונדמה היה כי הקיץ ימשך לעולם. אותה שעה, כאשר מרבית בני ירושלים הסתתרו בבתי האבן הצוננים ושלווה כפויה נפלה על העיר, שרך את רגליו ברחוב סמוך לשוק מחנה יהודה ישיש הדור פנים שנתמך במלווהו. פסיעה אחר פסיעה צעדו השניים על המדרכה שפלטה את חומה, ועשו את דרכם באיטיות לעבר ישיבת "עץ חיים" השוכנת בקרבת השוק. אט אט התקרבו השניים לעבר שוק מחנה יהודה, והמלווה כיוון את צעדיו לפתח השוק, במטרה לקצר את הדרך לישיבה במעבר דרך הסמטאות המוצלות ובין דוכני הפירות העסיסיים. שם יוכלו לעצור לרגעים מספר מן המאמץ הכבד ולאגור כוחות מחודשים בצילו של שק עבה שנפרס כסככה מעל אבטיחים מגודלים שהוצגו לראווה. לתדהמת המלווה, הוא חש כי הישיש מושך את ידו שמאלה, הרחק מפתח השוק. בעדינות יתירה ניסה הבחור לכוון שנית את צעדי הישיש לעבר הצל הקסום, אך הלה בשלו, מושך חלושות לעבר המדרכה.
"רבי", ניסה המלווה את כוחו, "אולי נלך דרך השוק? משם קצרה הדרך אל הישיבה, וגם החום אינו מעיק כל כך. ההליכה המאמצת בחום הנורא אינה מוסיפה מאומה לבריאותו של הרב", הוסיף המלווה, כשבעיניו דאגה כנה לשלום רבו הנערץ.
"אי אפשר", פלט הרב הישיש. "גם אני הייתי רוצה ללכת דרך השוק, אבל אין אפשרות". צייתן כתמיד המשיך המלווה לפסוע עם רבו, ברחובות ירושלים היוקדים, והיתה כל פסיעה שפסע המלווה עם רבו הנערץ כספר מוסר מלא כרימון. באמצע הדרך עצר הרב והפטיר: "חז"ל אמרו, שאסור לאדם לעמוד בצד שדה חבירו ולהביט בתבואה הזהובה שצומחת בה, כדי שהוא לא יטיל עין הרע בתבואה. נכון, חם היום. חם מאד. אבל כיצד אוכל להלך בין הדוכנים ולהביט בפירות העסיסיים? הרי חז"ל ציוונו שלא לעשות כן, מחשש שנזיק אותם! שומה עלינו, איפוא, להלך סחור סחור, ובלבד שלא לעבור על דברי חז"ל, ולא להזיק בשוגג לאחרים!".
המשכנו לצעוד ברחובה של עיר, סיפר המלווה לימים, אך מאותו רגע ואילך, לא חום חשתי וגם צל לא ביקשתי לי. חסיתי בצילו של ענק רוחני שהאציל עלי בטובו מעט מאוצרותיו, והשכלתי ללמוד כי התורה היא נשמת אפנו. דברי חז"ל הקדושים נארגים עם מהלך החיים במטווה אחד.
אין אלה שני חלקים שונים, התורה מחד גיסא והחיים מאידך גיסא. להיפך, הכל מקשה אחת. נבין בדרך של קל וחומר: ישיש תשוש. עשרות רבות של שנים מאחוריו. הקנאה ממנו והלאה. ראשו ומעייניו נתונים במבועי התורה והחכמה בלבד. כלום חשש שמא יביט בעין לא טובה באבטיחים העסיסיים? שמא ניקר בליבו ספק כי חלילה וחס תצר עינו באפרסק בשל, או באשכול ענבים מלא וגדוש? לא ולא. אלא שהרב השריש את דברי התורה בקרבו, עד שהם הפכו לחלק בלתי נפרד מישותו, ובכל עת ובכל מצב לא הניחה לו נפשו הזכה לסטות מדבריהם ולהתעלם מהדרכתם.
יהי רצון שדברי החוכמה והמוסר שאנו לומדים יכו שורש בנפשנו פנימה ויקנו אחיזה בלבבות שלנו. זוהי תכלית הלימוד, ובעזרתו נזכה אולי לשפר גם את המידות שלנו.
עובד מ-"מאורות הדף היומי"
אלו הבלים , בשום מקום לא נאמר שאפשר להטיל עין הרע בפירות לאחר קטיפתם. אם זה כך לא נוכל בכלל להסתובב בשוק לקניות כי אחרי שנקנה פירות יפים ונשמח בהם פתאום נראה יפים יותר בדוכן ממול ואנו עלולים להתרגז ולקנא ולהטיל עין הרע בפירות ההם הרבה יותר אם רק עוברים בשוק בשביל קיצור דרך, בשום מקום בגמרא לא מוזכר מנהג כזה שלא לעבור בשוק ,זה ממש עיוות של התורה