ביקור בתערוכת היהלומים היקרתית השנתית

‏ראובן, יהלומן מצליח, בדרכו לתערוכת היהלומים השנתית. הוא מעלעל ברשימת ההרצאות, ומסמן את המועדפות עליו. הוא מדלג על תפריטי הארוחות, שהרי מטרת הנסיעה היא לא אוכל. חלונות הזדמנויות רבים נפתחים כאן לרווחה, חידושים מרעננים בתחום היהלומים ואבני החן. דיווחים על גילויי מחצבים חדשים ותכשיטים עתיקים שהתגלו בהם טכניקות שיבוץ מפתיעות.

כבר שבועיים הוא מצפה בדריכות לפתיחת התערוכה. ראובן נכסף לקלוט כל בדל מידע וחידוש בתחום האהוב עליו. תגליות חדשות תוצגנה שם, הכל מרגש. ‏במושב האחורי מצמיד יוסי הנרגש את ראשו לחלון. פעמים רבות הפציר יוסי באביו להתלוות אליו. עתה הצליח! התערוכה מתקיימת בחופש והוא נוסע. נופים המתחלפים עושים לו טוב על הלב. הוא מרגיש את חווית הטיול.

‏"הגענו". מבשר ראובן ליוסי בנו. בעודו קופץ מהמונית, ומוסיף "זוהי חוויה מסעירה להכיר את החידושים בתחום שלי". יוסי לא מבין על מה אבא מדבר… הוא אוהב טיולים, נופים ופרחי אביב, ולא מגרש חניה עם מאות מכוניות. הוא מביט בסקרנות בכל לובשי החליפות המעונבים והרשמיים. "מה אעשה כאן בין כל המבוגרים?!" הוא חושב לעצמו בקול, "ועוד במשך יומיים?!"

‏ראובן אוחז בחוזקה בידו של יוסי, שלא ילך הקטן לאיבוד בין המון האנשים המתרוצצים. שיספיקו להגיע בזמן למושב הפתיחה! בדרך, הוא שולח מבטים חדים לימינו ולשמאלו, סוקר כל דוכן במבט מדוקדק, מנסה לבדוק אם יש שם משהו מעניין עבורו…

יוסי גילה קערת סוכריות על דוכן חברה ידועה: "אבא, אבא, מותר לקחת סוכריה?", "כן רק עשה זאת מהר…" דוחק בו אבא. יוסי הקטן, התלהב מגימיק מכירות של מחזיקי מפתחות שחולקו חינם, כאשר אבן זכוכית נוצצת משובצת בהם… "אבא, זה יהלום אמיתי? הם מחלקים יהלומים בחינם?"

כמה הסחות דעת בדרך לאולם, לראובן, שהיה כל כך נחוש למצות את התערוכה, הכרוז מודיע שמושב הפתיחה יתחיל בעוד חמש דקות… הוא ניגש ומקבל כרטיסים, גם עבור יוסי שלו, מכניסם לארנקו, ואץ בזריזות אל מחוז חפצו, נכנסים לאולם. יוסי מתנדנד על המושב המרופד, "אבא, איזה כיף! תקנה כורסה כזאת הביתה…", "ש … ש … שקט!!!", מהסים את יוסי כמה אנשי חליפות מעונבים. ראובן מצליח לסקור בזריזות את הכיסאות שבשורה הקדמית. כולם תפוסים. מאתר בשורה השניה שני מושבים פנויים, ומפלס דרכו אליהם עם יוסי החמוד. ראובן דרוך, מעלעל בתוכניה, עוד שתי דקות הפתיחה הרשמית של התערוכה. ישא דברים נשיא בורסת היהלומים. הנושא: 'מקסימום ליטוש במינימום זמן', וכמו שכולנו יודעים, זמן הוא כסף…

בלוק דפי הכתיבה פתוח, והעט המוזהב דרוך למילוי תפקידו. הסלולרי כבוי וראובן מוכן בדריכות.

"אבא, ספרתי עשרים מושבים בכל שורה, למה בשורה שלנו יש עשרים ושניים?", "חמודי לא עכשיו, זה מפריע לאנשים מסביב, טוב?", "אז ‏אולי אני יכול לשבת עליך? האיש עם הכובע מסתיר לי". "חמודי, הבטחת לשבת בשקט, נכון?!"

כבר לפני שנים, עניין את ראובן תחום הליטוש, וכעת, כמו על 'מגש יהלומים', יזכה לשמוע סקירה בנידון . ‏כדי לא לפספס מילה מההרצאה, הוא גם מקליט. "אבא, אני צמא…", "שקט יוסי, לא עכשיו". ראובן מציין לעצמו את הנקודות שילבן עם המרצה בסיום ההרצאה. לאחר שעת האזנה, בה ישב יוסי בכבוד ראוי לציון ניגש ראובן לקדמת הבמה, וזוכה להחליף עם המרצה מספר מילים וכרטיסי ביקור ואף הבטחה לפגישה.

מושב הפתיחה כלל חידושים נוספים שהציגן טובי המומחים בתחום. ראובן בולע בשקיקה כל פיסת מידע, ויוסי כמעט בולע פיסת נייר צבעונית ומרשרשת יחד עם הסוכריה ששמר בכיסו לעת הצורך. ראובן מתרונן מאושר. יוסי שמח שהוא כבר יכול לקום ולחלץ את עצמותיו הצעירות מהישיבה הכפויה בשעה האחרונה. כשהאולם מתרוקן, שוכנים בארנקו של ראובן ארבעה כרטיסי ביקור של המומחים הגדולים ביותר בענף היהלומים. "אבא, עכשיו אני גם צמא וגם רעב", ראובן מביט בבנו, כאילו רואה אותו היום בפעם הראשונה, ותוהה – "מדוע הבאתי אותו לכאן?! כיצד ישרוד יומיים שלמים בתערוכה?!"

‏"בוא יוסי'לה, באמת התנהגת למופת, כל הכבוד, אקנה לך כריך ושוקו בסדר? ההרצאה עניינה אותך יוסי?" טרם הספיק יוסי לענות לאביו, וכבר היה אבא ראובן שקוע בשיחה ערנית עם מומחה יהלומים נוסף. העיניים מבריקות, הידיים מתנופפות באוויר מאליהן. מתיקו האישי מציצים פרוספקטים של הזדמנויות פז… "אבא, הבטחת לי שוקו!…", "אה, נכון סליחה חמוד, הנה, התור ארוך, אתן לך עשרה שקלים שתקנה לעצמך שוקו וכריך, בסדר? אתה תשב בשולחן הזה, ואפגוש אותך כאן בעוד עשר דקות, אתה לא זז מכאן נכון חמוד?", "אבל אבא …", קורא הילד בקול מאוכזב, "אני רוצה לאכול איתך…". אבא כבר לא שומע אותו. הוא פגש עמית מחברה אחרת, והם מנהלים שיחה ערנית מרתקת על מצב שוק היהלומים. יוסי כבר על סף בכי, הוא כבר מיצה את התערוכה.

ובשביל אבא, התערוכה על כל 'אוצרותיה' היא התחלה לשנה החדשה.

*****

בראש השנה, אנו חווים הרבה מהלכים רוחניים גדולים הקשורים לקבלת עול מלכות שמיים, תקיעת שופר ועוד. ננסה להבינם דרך הביקור בתערוכת היהלומים: ‏ראובן, 'היהלומן', מבקר בתערוכה במבט של גדלות הדעת, במטרה לרכוש עוד יהלומים ואבני חן (תורה, עבודה וגמילות חסדים). ללמוד שיטות שיוף חדשות (דרכים בשיפור וליטוש המידות).

יוסי, 'הילד הקטן', מבקר בתערוכה במבט של קטנות הדעת, אינו מכיר כלל בערכם של היהלומים האמיתיים (מצוות ומעשים טובים). יוסי רואה רק את מה שכאן ועכשיו, ומחפש את ה'סוכריות' שבדוכנים (הבלי העולם הזה). סופר כסאות, מצפה לארוחות, ובעיקר, ממתין שהתערוכה תסתיים.

שנה חדשה, רגעים ספורים לפני פתיחת השער. בדיוק עכשיו וכאן הם הזמן והמקום. בעמדנו בפתח, רגע לפני… ניטיב את מחשבותינו, נחשב את מעשינו, נתכונן, נייחל ונתפלל לזכות לחיים מתוך הארת הדעת, לחיים של אמונה, בטחון ושמחה. ‏נתפלל ונבקש מעומק הלב שתתקיים במהרה הברכה: "…זכרנו לחיים…למענך אלוקים חיים…". נבקש מבורא עולם שיעניק לנו חיים, אבל איזה סוג של חיים? חיים למענך! שלא נבזבז אותם חלילה בהבל וריק, שנזכה להקדישם לשם שמים. ונזכה יחד, כולנו כאחד, לקבל עול מלכות שמים באהבה, בשמחה ובטוב לבב.

שנה טובה ומבורכת לכם ולכל בית ישראל.

אמן כן יהי רצון.