המזוזה שהתגלגלה למחסן

צ'יקו רצה שהאדמה תבלע אותו, או שגברי ידלג מעליו. כי גם אם תנערו אותו באמצע השבוע אין לו יותר מ-20 ש"ח בכיס, ששווים בערך 4 שקיות חלב, שמשמחות את עולליו. מהשמים ריחמו עליו, וגברי שהיה בשיא זחיחותו, ריחף במבטו מעל צ'יקו השפוף

צ'יקו, איך שלא תסתכלו עליו, היה אדם חסר מזל במושגים השכונתיים. לפני חמש שנים הוא פתח חנות ירקות, ואחרי חצי שנה הבנק עיקל את הגרוטאה האישית שלו, שבטעות היו שכינו אותה מכונית. לפני שנתיים הוא פתח דוכן פלאפל ונשאר שבועיים שלמים עם כל הקציצות ועם עוד 300 פיתות שהפכו לקרשים. עשרות מקומות העבודה זכו "לארח" אותו כחודשיים שלושה, עד שהגיע מכתב הפיטורין. בקיצור לא הלך לצ'יקו, ומבלי להתכוון הוא הפך לנזקק, שהרי סוף סוף עליו להאכיל אישה וארבעה קטנטנים, כן ירבו. שלא תטעו לרגע, צ'יקו לא דפק על דלתות ולא ביקש נדבות. ההיפך, אם היו לו עשרה ש"ח בכיס, חמישה הוא תרם ללא ניד עפעף לצדקה. מה שכן, הוא לא בחל בשום מלאכת כפיים, העיקר להביא פת לחם הביתה.

גברי שימש כגבאי בבית הכנסת השכונתי בו התפלל צ'יקו. בשלב מסוים נמאס לו לתחזק את המבנה הרעוע והמיושן שקיבל ללא מאמץ מיוחד את התואר "בית כנסת". 25 שנה הם התפללו שם. בקיץ הזיעו ובחורף חיפשו פינה יבשה מפני הדליפות. הוא החליט לערוך התרמה משמעותית לטובת שדרוג מסיבי של בית הכנסת וארון הקודש, אבל הפעם החליט לא להסתפק בתרומות של ח"י ₪ ודרש מכל אחד מהמתפללים לפחות 500$. גברי הגבאי המסור עמד מול הציבור ותאר את המצב העגום, וההיענות, לא יאומן, היתה פנטסטית. האחים גורין יבואני המזון הורידו ראשונים 5,000$, ד"ר פינצי רופא השיניים הקשיש לא הניד עפעף ותרם 1,800$, ואפילו מיקו סולמי השיפוצניק הבטיח 1,000$. במהירה הצליח גברי לעבור בין המתפללים ולגרוף סכום המתקרב ל-80,000$.

צ'יקו רצה שהאדמה תבלע אותו, או שגברי ידלג מעליו. כי גם אם תנערו אותו באמצע השבוע אין לו יותר מ-20 ש"ח בכיס, ששווים בערך 4 שקיות חלב, שמשמחות את עולליו. מהשמים ריחמו עליו, וגברי שהיה בשיא זחיחותו, ריחף במבטו מעל צ'יקו השפוף. באותן שניות שנידמו כנצח, נשבע צ'יקו בליבו: "ריבונו של עולם, כסף אין לי, אבל ממחר אלמד הלכות סת"ם, ואכתוב מזוזה מהודרת לבית הכנסת המשופץ שלנו. אתן מתנה זאת מעומק הלב".

אמר ועשה. כל שעה פנויה ניצל צ'יקו ללמוד הלכות סת"ם, ובלילות שינן ותירגל. בעוד צ'יקו עוסק בנדר שלו, הגבאי גברי ניצח ביד רמה על עבודות השיפוץ, ואט אט החל בית הכנסת לקבל צורה של היכל קודש ממש. לאחר כחצי שנה צ'יקו הוסמך כסופר סת"ם.

בדחילו ורחימו הוא טבל במקווה, כיוון כוונות, התפלל בהנץ החמה, ומיד אחר כך התיישב על שולחן הכתיבה. מחדד קולמוס, מותח קלף, טובלו בדיו ואומר "לשם קדושת מזוזה לבית הכנסת שלנו". דקה לפני שקיעת החמה הסתיימה כתיבתה, כתיבה שכולה אהבת השם, ורצון עז לשמח את השם יתברך ומתפלליו. עם דמעות בעיניים, כשכולו סילודין והתעלות נשגבת נכתבה לה מזוזה מהודרת גדולה ומרשימה. מומחה בעל שם העיד אליה שהיא מזוזה מדהימה, מהודרת ומשובחת, יצירת מופת.

ערב שבת. צ'יקו עם 300 ₪ בכיס, רץ לחפש בית מעץ למזוזה. סכום זה היה צריך להספיק לו גם לצרכי שבת, בתוכם עוף, דגים, ושאר מגדנות. הוא הביט בהיצע, התלבט, ולבסוף בחר בבית מזוזה מוזהב ומרשים שעלה 180 ₪. ביתרת הסכום רכש צרכי שבת.

היתה זו שבת מאושרת במיוחד. זיו פניו של צ'יקו זהר כמלאך שרת. ילדיו עלצו ושרו במלוא גרון, נוות ביתו הגישה מעדנים שטעמם גן-עדן. ברכת השבת האירה מכל פינה. כולם ידעו שמחר אבא מתקין את המזוזה שלו בבית הכנסת. "ריבונו של עולם" הרהר, "נתת לי שבת נפלאה ב-120 ₪ וביום א' אתן לך את מזוזת לבי".

יום ראשון. לפנות ערב הגיע צ'יקו עם המזוזה לבית הכנסת. גברי הגבאי קידם פניו במאור פנים והציע לפניו כוס תה מדיפה ניחוחות קינמון.
"אדון גברי, באתי להתקין בבית הכנסת, מזוזה מהודרת שכתבתי". צ'יקו שלף אותה מכיסו, פתח את הקלף והראה לגברי. "צדיק שלי" השיב גברי "המזוזה באמת יפהפיה, מדהימה, והבית שלה גם כן, אבל אתה יודע שלהתקין מזוזה בבית הכנסת שלנו זו זכות גדולה ששווה המון כסף. פחות מ-1,000$ תרומה, לא אוכל לאפשר לך לקבוע אותה".

צ'יקו הרגיש שהדם נופל לו לרגליים. פניו החווירו. מאיפה ימציא 1,000$. גברי טפח על כתפו, העביר לפניו צלחת מלאה עוגיות וביקש "יא חביבי, שתה תה עם עוגיות, ותבין אותי. חסרים לי עוד לפחות 20,000$ לגמור את השיפוץ". צ'יקו לעס עוגיה ולא הרגיש שום טעם בפה. סחרחורת קשה כמעט מוטטה אותו, ועיגולים שחורים ריצדו בין עיניו. הוא לגם מן התה, והביט לעברו של גברי. הגבאי הוותיק בכלל לא קלט מה מתרחש בלבו של האיש הצעיר, שהקדיש חודשים רבים ללימוד הלכות סת"ם, והכל באמת לשם שמים.

לפתע הגיח למטבח בית הכנסת צ'רלי בן לולו טכנאי מכונות הכביסה, ובלשונו העממית תיאר לפניהם את אומללותו של חתן צעיר שנישא לפני שבוע. "באמת מסכן זה החתן. כואב הלב עליו. קיבל מסבתא מקום לגור בו עם הכלה שלו, מחסן עלוב בגודל שני מטר על שני מטר, בקושי נכנס שם מיטה וחצי ארון, והמים של הכיור משפריץ להם על הפנים. אפילו מזוזה עוד אין לו. הוא ביקש שנבוא ל 'חנוכת בית'".

עיניו של צ'יקו אורו. "צ'רלי, תגיד לו שמזוזה עלי".

מיד אחרי התפילה הזדרזו צ'רלי, צ'יקו, וגברי לעבר המחסן,  ביתם של החתן והכלה החביבים. עשרה גברים הצטופפו להם שם וקראו את סדר חנוכת הבית, וטעמו בורקס, טונה, חמוצים, ביצים, חומוס והמון קרקרים.

לפני הסעודה הצנועה הגיש צ'יקו את המזוזה לחתן ואמר: "זו מתנה ממני. מזוזה מהודרת. אני כתבתי אותה, עם כל הלב. יהי רצון שתשרה השכינה במעונכם".

"תראה צ'יקו יקירי, איזה מזל טוב יש לך", חייך גברי. " מן השמים  כיוונו את המזוזה המהודרת שלך ל'ווילה' של החתן. כאן המצווה גדולה יותר, מאשר בבית הכנסת". דמעה קטנה של התרגשות הבליחה מעינו של צ'יקו.

שנתיים חלפו מאז. צ'יקו כבר אינו אותו צ'יקו. המזוזה שלו, כנראה הביאה מהפך חיובי לחייו. גביר אחד ששמע סיפור מרגש זה, ביקש מצ'יקו להצטרף לעסק שלו, כאחד מעוזריו האישיים. ברוך השם, יש לו משכורת מכובדת, רכב צמוד, והמון זמן ללמוד תורה ולעשות חסדים בערב. כן, מעת לעת הוא כותב מזוזה מהודרת, ומחפש זוג צעיר כדי לתרום אותה.

*****

כאשר עושים מצווה מכל הלב, ללא שום חשבונות אישיים, זוכים לראות ניסים ונפלאות.

מידה כנגד מידה.

עובד מסיפור של קובי לוי

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים