מבט פשוט על ההצלה המופלאה בפורים

הסיפור של מגילת אסתר ידוע לכולם, ואף על פי כן כשמנסים לשחזר את המציאות של הסיפור בהבנה והגיון, מגלים שאלות רבות ומגוונות. אולי הדבר רמוז בשם "מגילת" "אסתר", שילוב של הגילוי עם ההסתר, של המובן והברור עם הטמיר והנעלם. בסיפור המגילה, אסתר הזמינה את המלך ואת המן למשתה. המלך שאל מה היא רוצה, והיא ענתה תשובה מפתיעה. במקום לבקש משהו, היא רק ביקשה שיבואו שוב למשתה מחר, ואז היא תודיע את בקשתה. למה להמתין? מה היא חשבה להרוויח בכך שתדחה את העניין ביום נוסף? טרם נענה על שאלה זאת, נראה מה באמת קרה באותו יום נוסף בשני מישורים שונים: נדווח מה קרה אצל אחשורוש ואצל המן. באותו לילה, נדדה שנת המלך. הוא ביקש להביא את ספר הזיכרונות שלו, וגילה שהוא חייב טובה גדולה למרדכי שהציל את נפשו ומעולם לא קיבל שכר על כך.

נעבור עכשיו למישור השני – להמן הרשע. המן יצא מהמשתה (הראשון) שמח וטוב לב, וראה את מרדכי שלא קם ולא זע לכבודו. הוא כעס מאד, והחליט לתלות את מרדכי והכין לכך עץ בגובה חמישים. למחרת, דבר ראשון בבוקר, הוא בא למלך לבקש את תליית מרדכי על אותו העץ. עכשיו היה תזמון 'מקרים' לרעתו של המן, שאפילו בדמיון היה קשה להמציאו. שני המישורים הנ"ל חברו יחדיו באותו יום, עד לדקה הקריטית.

נתחיל מהבוקר. המלך רצה להיטיב עם מרדכי, ומי יודע לאן היה רצון זה מוביל באופן נורמאלי, אולי לאיזה פרס כספי כלשהו. אבל כיון שבדיוק אז בא המן (לבקש את תלייתו של מרדכי…), המלך התייעץ אתו מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו. וכשהציע המן להוביל את האיש על הסוס, ציוה המלך עליו – שהוא עצמו יבצע את הרעיון. כשהוא סיים את ביצוע גזר הדין ורצה לנוח מעט בביתו מהמאמץ והבושה, באים שליחי המלך להביאו אל המשתה השני. שם במשתה ממשיך ה'מזל הרע' שלו. אסתר מאשימה אותו שהוא זה שרוצה להרוג אותה ואת עמה. המלך כעס כעס גדול – אבל גם כעס כזה יכול היה לפוג תוך כמה דקות. אלא ש…

שבדיוק היה שם חרבונא, שידע אודות העץ הגבוה חמישים אמה (אותו ראו אף מארמון המלוכה) שיועד עבור תליית מרדכי (אותו כיבד המלך זה עתה בגלל מה שקראו לפניו בספר הזיכרונות…), ובניצול מדהים של רגע הכעס על המן ציוה המלך לתלות את המן. זהו השילוב של שני המישורים, שיצר את ההצלה המופלאה. אבל, את כל ההתפתחויות הללו לא יכלה אסתר בשום אופן לדעת. ועדיין אנחנו עומדים בתמיהה, מדוע ביקשה אסתר להמתין ליום נוסף של משתה?

התשובה היא במישור אחר לגמרי. אסתר ביקשה מעם ישראל לצום שלושה ימים עבור הצלתה, והיא רצתה לחכות ליום השלישי כדי שתוכל לנצל את הזכות הזאת בתור סיוע רוחני עבורה. נוכל להוסיף להעמיק בזה הסבר: על עצם ההזמנה של המן למשתה עם אחשורוש, יש לתמוה מה היה רצונה וכוונתה של אסתר. האם לא היה ראוי יותר לעשות משתה עם אחשורוש בלבד, ולבקש מלפניו בקשה אישית ללא הפרעה, ללא נוכחות אדם זר? אבל אסתר חשבה אחרת: היא לא רצתה שהיהודים יסמכו עליה שתהפוך בשבילם עולמות ותציל אותם איכשהו מהגזירה, אלא רצתה שהם יעתירו בתפילות ובתחנונים בעצמם.

ומה רע במהלך מחשבה שכזה? הבעיה היא, שההצלה לא תלויה היתה בהשתדלות טבעית, אלא בהתגברות רוחנית. רק בכוח התשובה והתפילה ניתן היה להינצל, כי הגזירה מתחילתה באה בעקבות המצב הרוחני הירוד של העם. ואם יחשבו היהודים שיש דרך טבעית להינצל, אזי לא יגיעו לידי תיקון דרכם ומעשיהם בעומק הנצרך.

ומה עשתה אסתר כנגד זה? היא הזמינה את המן. ואז יאמרו לעצמם ישראל, שעל אסתר בודאי אי אפשר לסמוך, היא הרי בידידות עם המן, ואם כך – "אוי וויי" – המצב שלנו באמת ללא תקנה. ואז תהיה התפילה מעומק הלב כראוי… והיא היא שתביא בסופו של דבר את התיקון הנכון והראוי, העזר השמימי למצב שאין לו פתרון טבעי.

מאותה סיבה אסתר דחתה את השיחה למשתה ביום השני. כי רק אחרי המשתה הראשון 'נודע' לעם ישראל שהמן שייך ל'מטבחון' של אסתר (שהרי הוא היה יחד עמה במשתה) ושעליה אי אפשר לסמוך. וממילא, רק בשלב זה נכנסו להילוך גבוה של תפילה – וזהו הגורם לכך שבני ישראל נהיו ראויים לנס.

הבה נסכם את הדברים, בעניין הבנת הנושא של המשתה השני. הכוונה של אסתר היתה רוחנית טהורה, להמתין להתקדמות עם ישראל בעוררם את רחמי ה'. לא יותר מכך. היא לא צפתה כלל את ההתפתחויות שאכן היו מכריעות במישור הגשמי. היא לא ידעה שעל ידי זה שהיא מבקשת משתה שני, תנדוד שנתו של המלך ושהוא יקרא בספר הזיכרונות שלו אודות ה'חוב' למרדכי. היא לא ידעה גם שהמן יראה את מרדכי ויתעורר כעסו, ובדיוק באותו יום ירצה לתלות את מרדכי, ואף יטרח בהכנת עץ בגובה שאפשר לראות מכל מקום. היא בודאי לא ידעה שהכול ישתלב בצורה כה יעילה ברגע הקריטי.

אבל זה בעצם מה שאנחנו לומדים מהמגילה. האדם אינו עושה כלום. האדם צריך להשקיע את מלוא השתדלותו לנהוג בדרך הנכונה והראויה, המתאימה למטרת החיים שלו, ואת השאר – נסמוך על ה' שיעשה. כיצד הוא יעשה את זה, אין איש שיודע. רק דבר אחד אנחנו יודעים. והוא, שאם נהיה ראויים – זה יקרה.

ראינו מבט 'פשוט' על נס פורים, אבל כה משמעותי, שהוא אחד מיסודות האמונה היהודיים העמוקים ביותר.
****************
פורים הוא זמן מתאים ביותר לבקש עבורנו ועבור יקירינו הצלחה בנושאים רוחניים. נצלו אותו עד תום ותזכו לשפע רב.
חג פורים שמח ועצום לכם ולכל בית ישראל.

עובד ממאמר של הרב ה. מרגלין