עגלת הסופר המלאה בתשומת לב

בפתחו של בית הכנסת בו אני מתפלל, יושב לעתים אדם רצוץ, שידו פשוטה לבקשת נדבה. על פניו נמיכות-רוח, אומללות וצער רב. הוא כמעט שאינו מדבר, פניו מתעוותות בכאבי-גב כאשר הוא קם, ולעתים הוא אף נעזר במקל הליכה. אוחז בצלחת חד-פעמית ועיניו מתחננות לעוברים ושבים, ומודות ללא-קול על כל פרוטה הנזרקת לעברו.

בדאגתו של הקב"ה לכל נפש, באו במוחי הרהורים בנוגע לעני זה שצד את עיני, באתי עמו לא-פעם בדברים בנוגע למצבו. אדם זה טען כי ביתו ריק מכל, פשוטו כמשמעו, אין בידו לפורטה אפילו שוה פרוטה. כספי האבטלה וביטוח לאומי מנוצלים עד תום לתרופות שעליו לרכש, עקב מיחושיו הרבים, שהטיפול בהם עולה הון.

כיכר לחם שנקנתה לביתו, כך סיפר, נאכל עד הפירור האחרון, כך בכל שקית חלב וקופסת גבינה. בכלל, משתדל הוא לקמץ בהוצאות מיותרות, אינו קונה הרבה, בכדי שלא להיות חייב כספים שאינו מסוגל לשלמם. כל הכנסותיו רק מכספי הנדבה.

תהיתי אם הדברים נכונים, הרהרתי כי אם אמת בפיו אזי יש לעשות למענו משהו. אדם זה הזמין אותי להיכנס לביתו שברחוב פלוני, בכל עת שארצה. נעניתי להזמנה, בכדי להועיל ערכתי בהזדמנות ביקור-פתע בביתו, נדהמתי לראות עד היכן דברים מגיעים. הדלות בבית היתה איומה. המקרר היה ריק, הוא הופעל רק בכדי לקרר את מעט הגבינה והחלב, ואת בקבוק המים שניצב בצד. בארגז הלחם עוד נותרו פרוסות קשות מהשבוע שעבר ותו לא. בצד ישבה אשתו הזקנה ופכרה ידים, מיודעי שב זה עתה מ'קופת חולים' כשהוא גונח מכאבים.

הכל היה דהוי ואביך, בארונות כמעט לא היה מאומה, קצת סוכר בשקית, מעט צימוקים ואורז. ממיטתו שלף לי הלה צרור מסמכים רפואיים שהעידו על שריריו המתנוונים, על כאביו ודרכי הטיפול בהם. יצאתי הימנו נרעש, לולי ראיתי לא הייתי מאמין כי בדור שפע כדורנו ישנם כאלו בתים. הרי דרך ידינו זורמים מידי יום כספים קטנים לפה ולשם, כספים שיכולים היו להעמיד את הבית על תילו… הרי בקניה של כמה עשרות שקלים ניתן לשפוך אור על הבית הדל הזה ועל בני האדם השבריריים שבתוכו…

היה זה בתקופה שלפני פסח. באתי בדברים עם ידיד וסיפרתי לו את מצוקה זו, שבמובן מסוים הפכה למצוקתי. החלטנו כי בשבוע הקרוב נצא יחדיו לצרכניה גדולה ונערוך עבורו קניה גדולה ומקיפה בעלות של כאלף ש"ח. זאת למרות ששנינו שכירים מן השורה שאיננו בעלי יכולת כספית מיוחדת.

התהלכנו בצרכניה כשעגלת הקניות לפנינו, מילאנו בה ביד נדיבה, קופסאות שימורים למיניהם, מוצרי יסוד כשמן סוכר וקמח בכמות גדולה, תכשירי ניקוי ומוצרי רחצה, בסיסי בישול וכלים מכלים שונים. הערימה בעגלת הקניות הלכה ותפחה לנגדנו, ועוד היתה היד נטויה. חישוב מהיר, לקראת הסיום, העלה כי אכן נשקיע בעניין סכום הקרוב לאלף ש"ח.

בעומדנו עם העגלה העמוסה לעריכת חשבון, מנסים להיזכר מה עדיין לא כללנו ברשימה, קרב אלינו לפתע אדם שנראה היה כאמיד, בעל זקן צרפתי וכיפה גדולה לראשו. הוא התלחש עם זוגתו ולאחר מכן פנה אלינו: "קניה זו נראית לי קניה של צדקה? הלא כן?" הנהנו בראשינו לחיוב. כנראה ראה הוא שני אנשים דלים מסתובבים וקונים ברווח שכזה, הבין כי מן הסתם אינם קונים עבור עצמם… זו היתה השערתי הראשונית.

הלה אמר כי שמע על 'מפעל חסד' שפועל לחלוקת מנות בבתי חולים, ופועל נצורות לתת סעד לנזקקים. שוחחנו עמו על מגוון פעולות מפעל החסד, ככל שהיה ידוע לנו. עדיין סברנו כי פשוט מחכה איתנו בתור לעריכת חשבון בקופה. לא העלינו בדעתנו כי ניצב הוא כאן רק למעננו. מה מאוד נדהמנו כי הלה פנה אלינו ואמר: "ברצוני להשתתף בקניה זו". הסמקנו והחוורנו חליפות, לא מצאנו מענה מתאים בפינו. הלה שלף שטרות של מאות דולרים, בסכום הזהה במדויק לאלף ש"ח, הושיט לנו והודה לנו על שאפשרנו לו להשתתף במצוה.

עד שהתעשתנו, יצא הלה עם זוגתו מן הסופרמרקט, לנגד עינינו נבלעה מכוניתם בעולם הגדול, מבלי שנשאל לשמם ונוכל להודות להם.

הקניה הגיעה לבית האביונים דרך שליח שהזדהה כשליח מטעם מוסד סיעודי מסויים, המחלק לישישים מצרכי מזון לקראת החג. ליווינו את השליח עד לדלת בכדי לוודא שהכל מתנהל כשורה. לא התאפקנו, הצצנו מחרכי התריס ונוכחנו לראות כיצד מתמלא הבית כולו אורה. הזקנים פרצו בבכי, הגביהו זרועותיהם אל על והודו לשם יתברך שבשפלותם זכר להם, ולא שכח אותם בדלותם. מחיתי דמעה והרהרתי כי אכן אין כאן למי להודות זולת להשי"ת, אשר נטע בנו מחשבה לעזור להם, ושלח שליח אלמוני לשלם את העזרה בסכום מדויק.

כן ידידיי ורעיי, צריך רק לדעת לרחם ולחשוב על הזולת.

עובד מ-"נפלאותיו לבני אדם" של ברוך לב