יוצר אוהב בינה מלאכותית יוצרת?

יש לי חבר אומן, שלא אוהב טכנולוגיה. תנו לו לעשות דברים פיזיים, לעצב, לצייר עם עפרון רישום ונייר – והוא פורח. תנו לו מחשב – והוא לא קמל, אבל מתעצבן, חווה סטרס די מהר ובעיקר מרגיש שזה לא העולם שלו. והוא לא היחיד: יש לא מעט אומנים שהטכנולוגיה זרה להם, שהם אוהבים לעשות את האומנות שלהם בצורה מסורתית ולא ששים לקבל את החדש, ויש גם כאלה, ולא רק הטכנופובים שבהם, שחוששים ממנה.

לכאורה, זה נראה מוזר, אפילו אבסורדי: הרי טכנולוגיה ואומנות הן שני דברים שיש בהם יצירתיות. ים של יצירתיות. במובנים מסוימים, הטכנולוגיה הרבה יותר יצירתית מהאומנות, כי המהירות שבה נולדות טכנולוגיות והכלים יוצאים לשוק גבוהה הרבה יותר מזו שבה אומנים מסוימים יוצרים את היצירות שלהם.

כשאני כותב שחלק מהאומנים לא מקבלים טכנולוגיה בברכה, אני לא מתכוון רק לאומנים פלסטיים – ציירים, פסלים וכדומה, אלא גם למעצבים, כולל מעצבי מוצרים. בין אם אלה מעצבי אופנה, תכשיטים, רהיטים או כל דבר אחר. אבשלום רווה נכנס בנקודה הזאת, עם קורסים שמציעים למעצבים להכיר את הטכנולוגיות ולהתנסות בהן. הוא מגיע עם ניסיון בעולמות העיצוב והמוצרים וידע (ואהבה) בעולם הטכנולוגי, ובפרט בשני דברים שהוא בחר להתמקד בהם: אקסל ו-AI.

עבודה של אבשלום רווה. צילום: inspirationRAVE@

רווה גר כיום עם בן זוגו, ד"ר יונתן פפר, בתל אביב, אבל במשך יותר מעשור, עד 2018, השניים התגוררו בניו יורק. הוא פתח שם שלוש חברות בעולמות המוצרים, שלמעשה חלשו על שלושה שלבים במעגל החיים של תכשיטים ואקססוריז, גם אם הן לא תמיד עבדו בסינרגיה זו עם האחרות ולא עסקו באותם המוצרים: אחת מהחברות שלו עסקה בפיתוח המוצר ובעיצובו, השנייה בייצור שלו והשלישית – בגילוי טרנדים. כמו רבים אחרים, גם הוא הגיע לאמריקה, חשב שהיא תקבל אותו בזרועות פתוחות, התבדה והתחיל לבנות את עצמו שם ב-10 אצבעות. קצת סיפור אמריקאי קלאסי. כך הוא הגיע לחלונות ראווה נבחרים בניו יורק, של רשתות כמו פוראבר 21, טי.ג'יי. מקס ואורבן אאוטפיטרס. אם השם שלה נשמע לכם מוכר אבל אתם לא ממש מעולם האופנה, זה כי היא הייתה אמורה לפתוח חנות בתל אביב, מול הדיזנגוף סנטר, אבל אז באה הקורונה, טרפה את הקלפים והרשת החליטה לסגת מהמהלך.

באיזשהו שלב, אחרי שבן זוגו של רווה עשה את הדוקטורט שלו באוניברסיטת הרווארד ולימד שם, השניים החליטו לחזור לארץ (אחרי טיול קטן בכמה מקומות אחרים על הגלובוס). במקביל, הוא הרגיש שהוא מיצה את עצמו כבעל חברות שמעסיק עובדים, והחליט לסגור את העסקים שלו בארצות הברית ולא לפתוח חברות בארץ. במקום זה, אחרי שנחת והתמקם כאן מחדש, הוא פנה לייעוץ לחברות, ופתח קורסים שמשלבים אומנות ועיצוב עם אהבה ישנה שלו – טכנולוגיה. או, יותר נכון, קורסים שמסבירים למעצבים איך הם יכולים להשתמש בכלים שונים לטובתם ולטובת היצירה שלהם. רווה מתמקד באקסל וב-AI משום שעל אף שהם שונים, כל אחד מהם תופס את המעצבים במקום אחר במסלול החיים של המוצר.

אבשלום רווה. צילום: עצמי

למה אקסל? מה למעצבים, שהם אנשים יצירתיים, ולתוכנה המרובעת הזאת?
"האקסל מאפשר לאומנים תכנון פיננסי. זאת התוכנה הכי חשובה לעסקים שלהם, משום שאם אי אפשר להפוך את העיצוב לבעל ערך כלכלי – חבל על הזמן, למה לדמיין אותו בכלל? הרבה מעצבים נתקלים בזה: הם יושבים במשך חודשים על מוצר, אבל אז הם מגלים שהוא לא יכול להיכנס לחנות, כי הוא לא כלכלי. שימוש באקסל עשוי למנוע מהם את בזבוז הזמן ואת עוגמת הנפש".

יותר מזה, לדבריו, "טבלת האקסל יכולה לגרום למעצב להבין למה כדאי לו להשתמש בייצור הטבעת, למשל, בחומר כזה ולא בחומר אחר, כי היא מראה לו את המספרים, את הסיכויים והסיכונים".

באילו תגובות אתה נתקל לגבי האקסל?
"המעצבים חוששים. הם שואלים אותי: מה לי ולזה? כשאני מראה להם מה להם ולזה, הם מודים שהם נתקלו בבעיות שהאקסל יכול לפתור, בולעים את הרוק ומבינים שיש להם צורך להתחשב בפן הכלכלי של המוצר. לכן, בסופו של דבר, התגובות הן בדרך כלל חיוביות".

עבודה של אבשלום רווה. צילום: inspirationRAVE@

"ה-GenAI מחוברת ליצירתיות, אבל לא תחליף את היוצר"

טכנולוגיה שיושב יותר טוב בראש כשמזכירים אותה ביחד עם המילה "אומנות", או "עיצוב", היא הבינה המלאכותית, ובפרט זו היוצרת (GenAI). כלים כמו ChatGPT ו-Midjourney מייצרים אחלה תמונות ועיצובים מהממים. אלא שזה בדיוק מה שהרבה אומנים מפחדים ממנו. בעצם, לא רק הם – התפיסה אצל יוצרים רבים היא זו שקיימת בעוד הרבה מקצועות, שה-AI יתפוס את המקום שלהם. לכאורה, מה צריך מעצב בן אנוש אם הטכנולוגיה יכולה לעשות את מה שהוא עושה יותר טוב ויותר מהר? מעצבים אחרים באים מצד אחר – מזלזלים ב-AI וטוענים ש-"זאת לא אומנות". רווה רוצה להראות להם שהבינה המלאכותית היא אולי לא האומנות עצמה, אבל בהחלט כלי שיכול לסייע ביצירת אומנות טובה יותר, ביצירת מוצרים שניתנים יותר למכירה, יחד עם ידי הזהב של המעצב בן האנוש.

"ה-GenAI מחוברת בהחלט לאומנות וליצירתיות, אבל לא ה-Midjourney, לא ה-ChatGPT ולא כל כלי אחר של בינה מלאכותית יוצרת יחליף את היוצר האנושי. אבל, המעצבים והאומנים צריכים כבר עכשיו, ויותר מזה יצטרכו בעתיד, ללמוד את הכלים האלה ולהתאים את עצמם אליהם", אמר רווה.

לדבריו, "התפשטות הבינה המלאכותית תביא אצל מעצבים לשתי מגמות: יהיו אלה שישתמשו בה כבעוד כלי, כמו מכחול, פוטושופ או מצלמה, וכך ייצרו את המוצרים שלהם. במקביל, האומנים שמעדיפים לעבוד רק או בעיקר עם הידיים יהפכו להיות ייחודיים, המוצרים שלהם יהיו יותר קשים להשגה, יינתנו בהתאמה אישית (Tailor Made) ולכן גם יהיו יקרים יותר".

עבודה של אבשלום רווה. צילום: inspirationRAVE@

עוד דבר ב-AI שלדברי רווה יסייע לאומנים, ולמעצבים בפרט, לעשות הוא לפתח את הדמיון שלהם. "יש דברים שמורכב לאומן לדמיין והוא צריך לבצע הרבה ניסיונות עד להוצאה שלהם לפועל בצורה מדויקת. הבינה המלאכותית תייצר ותביא לביצוע הרבה יותר מהיר של הניסיונות האלה. בנוסף, היא תייתר קבלני משנה לביצוע הפרוטוטייפ של היצירה. ה-AI יכולה להמחיש למעצב את מה שהוא רואה בראש, ולסייע לו לפתח את זה", ציין.

מה אתה מסביר בקורס?
"אני מסביר למעצבים למה הם צריכים את הבינה המלאכותית, על השימושים של הטכנולוגיה הזאת ועל הכלים החדשים. אבל, אני בעיקר מנסה לגרום למעצבים להתאהב בעולם הזה, לגרות את הדמיון שלהם, לא לחשוש, לדעת ליהנות מהבינה המלאכותית ולהשתמש בה. להבין שכמו שאומנות בנויה על דמיון ויצירה, כך גם הטכנולוגיה".