איך שומרים על זכויות יוצרים באירופה?

זכויות היוצרים הוא נושא מתפתח ומרתק בשנים האחרונות. לאחר שהפך פרוץ למדי בעידן היוטיוב (YouTube) והרשתות החברתיות, שבו כל אחד יכול לשתף כל יצירה שעולה לרשת – כולל יצירות שהיו כבר במדיומים אחרים – הרשויות החלו לתת את דעתן גם לנושא זכויות היוצרים ברשת.

הדבר נכון גם לאנשים פרטיים וגם לחברות. מתווספות אליו שאלות אחרות שקשורות לזכויות יוצרים בעידן הטכנולוגי שלנו, לרבות האשמות בגניבת פטנטים של חברה זו על ידי אחרת, שזו סוגיה גדולה בפני עצמה, ובכלל סוגיות שקשורות בנושא ועולות ככל שהטכנולוגיה מתקדמת.

החוקים הנוגעים לנושא זה שונים בין מדינה למדינה ובין ישויות שונות. סוזן ברטי, נשיאת האגודה הבינלאומית לחקיקה טכנולוגית, ITechLaw, הגיעה באחרונה לישראל והרצתה על זכויות היוצרים באירופה, בפרט בהקשר של ההיי-טק. ההרצאה התקיימה במסגרת כנס שאורגן על ידי נעמי אסיא, עורכת דין מומחית, מהמובילות בארץ בתחום הקניין הרוחני וזכויות היוצרים, ושנערך בבית ציוני אמריקה בתל-אביב.

ITechLaw הוא ארגון שלא למטרות רווח, שהוקם כדי ליידע וללמד עורכי דין על הסוגיות המשפטיות הייחודיות הנובעות מהאבולוציה, הייצור, השיווק והשימוש בטכנולוגיית המידע והתקשורת, והוא נחשב כארגון בולט בסוגיית החקיקה הטכנולוגית מאז 1971. חברים בו 1,000 איש, שמייצגים יותר מ-60 מדינות ברחבי העולם.

הארגון מתמקד בחינוך ובנטוורקינג בחברה הבריטית, שם נוסד, אך גם במדינות רבות אחרות באירופה. בשנים האחרונות התפשטה פעילותו גם לשווקי המזרח הרחוק. בין השאר כוללים תחומי העיסוק שלו את פשעי הסייבר השונים, הגנה על נתונים, יישוב סכסוכים, מסחר אלקטרוני, קניין רוחני, מיקור-חוץ, בידור אינטראקטיבי ומדיה, ועדות המשפט המהותי וליווי משפטי לחברות סטארט-אפ.

לדברי ברטי, תחום זכויות היוצרים היה בתחילת דרכו אפור ומשעמם, שעורכי דין לא חשקו בו במיוחד. אולם, ציינה, עם השנים, הקדמה והזירה המתפתחת של הרשתות החברתיות ועולם הבידור בעידן הדיגיטלי השתנה גם אופי העיסוק, שכיום עשיר בהרבה חדשנות ועניין.

שידור ציבורי – לא רק "כאן"

אחת הסוגיות המהותיות ביותר בעיסוק בכל הנוגע לזכויות יוצרים בטכנולוגיה היא השאלה מה ייחשב כ-"שידור ציבורי". ברטי ציינה מספר מקרים ותקדימים בנושא, למשל של תחנת רדיו פרטית שפעלה במרפאה לניתוחי שיניים ושידרה מוזיקה לחדרים. האם מקרה שכזה מחייב רכישת רישיון שידור ותשלום דמי זכויות יוצרים? במקרה המסוים פסק בית המשפט שהנחשפים לתכנים המשודרים אינם נחשבים כ-"ציבור", אך מסתבר שהגדרת "שידור ציבורי", המחייב תשלום זכויות יוצרים לבעליו החוקיים של התוכן, חמקמקה במיוחד בחוק האירופי.

אחד הדברים שמשתמעים ממרבית המקרים שתיארה ברטי הוא שכשמדובר בהיקף קטן, בית המשפט לא התעניין בזכויות. משמע, אם תזמינו 60 חברים לערב בביתכם ותקרינו להם סרטונים ביוטיוב, הדבר לא ייחשב כשידור ציבורי.

אלא שלצורך ההגדרה המדויקת, והאמורפית ביסודה, יש עוד מספר קריטריונים, מגלה ברטי, שמספרת שלפעמים קו דק מבדיל בין הקביעות. כך, למשל, על פי החוק האירופי, בכדי שתיקבע הפרת זכויות יוצרים חייב להיות "מעשה תקשורת"; התקשורת חייבת להיות ל-"ציבור". בנוסף, על רישיון לשידור ציבורי משלמים בגין שימוש מסחרי בלבד.

מהו שימוש ציבורי? ברטי גוללה מקרה משפטי מ-2006 שבו נתבעה רשת בתי מלון כיוון ששידרה לחדרי המלון, בערוץ פנימי, תכנים שלא רכשה זכות עליהם. בית המשפט נדרש לשאלה האם הקהל המתחלף בחדרי המלונות נחשב כ-"ציבור" – וקבע שכן. לאור הקווים המנחים לקביעת הפרת זכויות נמצאה הנתבעת במקרה המסוים אשמה בהפרה.

זכויות יוצרים וקישוריות באינטרנט

מקרה נוסף שבו שיתפה ברטי את הקהל קרה בהולנד, שם נדרש בית המשפט לשאלה האם מתקיימת הפרת זכויות יוצרים כשתמונות שצולמו ונועדו לפרסום במגזין נטענו כקישוריות (Hyperlinks) לאתר אירוח ללא הסכמת היוצרים שלהן.

הקישוריות הן חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מהמהפכה הטכנולוגית, ומסתבר שזכו לקטגוריה משלהן בחקיקה בתחום. במקרה שתיארה ברטי, בית המשפט ההולנדי לערעורים קבע שלא הייתה הפרת זכויות, מאחר שהצילומים המסוימים זכו כבר לחשיפה ציבורית נרחבת באתר שיתוף קבצים.

המקרה הגיע, לאחר ערעורים, לבית המשפט האירופי לצדק, שקבע שקישור לחומר זמין בחינם שנמצא באינטרנט ללא הסכמת בעל הזכויות מהווה אקט של תקשורת ציבורית, ולכן נחשב כהפרת זכויות. אלא שלצורך הקביעה הסופית האם הייתה במקרה הפרה או לא יש לברר מספר שאלות, כגון: האם האדם שהציב את הקישורים ידע שלא ניתנה הסכמה? האם הקישור הושם "למטרות רווח?"

מקרים נוספים שציינה ברטי מציגים עולם שלם של ניואנסים הקשורים בקדמה הטכנולוגית המשתנים באותה תדירות מסחררת כמותה. אותו שינוי גדול ותדיר מצריך גם את החקיקה להשתנות, לעדכן את החוקים הישנים, שבחלקם עדיין מתאימים לעידן הטרום דיגיטלי. ניכר מהאירוע שהרשויות האירופיות פועלות בעניין, אבל עדיין יש מה לעשות.