המבקר מתריע: "המשטרה – בפיגור ניכר בהתמודדות עם פשעי סייבר"

ישראל נחשבת למעצמת סייבר. האמנם? דו"ח שפרסם היום (ג') מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, מעלה את הקביעה הזאת בסימן שאלה גדול, לפחות בכל הנוגע לאלמנט חשוב: המלחמה בפשעי סייבר ואכיפת החוק בתחום. למעשה, קובע המבקר כי אלה לוקים בחסר וכי המשטרה נמצאת "בפיגור ניכר" בהתמודדות בתחום.

בפרק מיוחד בדו"ח שהוקדש לנושא כתב המבקר כי "המשטרה נמצאת בפיגור ניכר בהתמודדות עם פשיעת סייבר מורכבת טכנולוגית. המשך פעילות המשטרה במתכונתה הנוכחית עלול להרחיב את הפערים במענה הניתן לפשיעה זו".

מדובר בקביעה חמורה, במיוחד לנוכח הפשיעה הכלכלית המתרחבת ומתקפות הכופר שהעולם חווה לעתים קרובות. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ורשות הסייבר הלאומית אמנם הצהירו שישראל כמעט שלא נפגעה במתקפת הענק שאירעה בסוף השבוע, אולם לדברי מומחים, הדבר נגרם מאחר שהתוקפים לא התמקדו בישראל.

כמות התיקים הוכפלה – התקציב צנח ב-30%

המשטרה היא אחד הגופים המרכזיים שאמורים להיאבק במתקפות הסייבר. היא הקימה לפני שנים אחדות יחידה שנלחמת בפשעים אלה, לאחר שבמשרד לביטחון פנים הגדירו את הסייבר כ-"איום אסטרטגי על מדינת ישראל". אלא שלפי מסקנות המבקר, המשטרה לא נותנת לכך מענה מספק, מאחר שהמבנה הפיקודי של מערך הסייבר מבוזר, אין יחידה מרכזית שמטפלת בנושא – מה שאומר שחלקים שונים במערך כפופים לגופים שונים במשטרה, והתקציב וכוח האדם פשוט לא מספיקים.

מנתונים של המבקר ושל המשטרה עצמה עולה כי בעוד שמספר תיקי הסייבר עלה פי שניים בין 2013 ל-2015, התקציב שהוקצה לטיפול בתחום ב-2016 צנח ב-30% – עובדה שהביאה לפגיעה חמורה בחקירות ולכך שלעתים קנו החוקרים בעצמם ציוד שהם זקוקים לו במסגרת עבודתם. לדברי המבקר, "תקציב המשטרה אינו נותן מענה להתמודדות עם פשיעת סייבר מתוחכמת טכנולוגית, ואינו מאפשר הצטיידות בכלים חדשים הנדרשים לתחום זה שמתפתח במהירות רבה".

העדר התקציבים המתאימים מקשה על המשטרה לגייס כוח אדם איכותי, שנראה שמעדיף את השכר הרב יותר במגזר הפרטי או את היוקרה הרבה יותר בצה"ל ובכוחות הביטחון האחרים. יצוין כי כבר שנתיים (!) מתנהלים בין המשטרה למשרד האוצר מגעים לתפירת חבילת שכר מועדפת לעוסקים בתחום.

ואם בכוח אדם עסקינן, סיבה נוספת למענה הלא הולם לבעיה היא, על פי השופט בדימוס שפירא, מחסור בתקנים: במועד הביקורת, מערך הסייבר המשטרתי הארצי אויש רק בשליש מכוח האדם הנדרש לטיפול מתאים בפשיעת הסייבר – על פי הגדרות המשטרה עצמה. יצוין כי המשטרה קבעה את הצרכים שלה בתחום לאחר מחקר שביצעה במשך עשור.

המבקר אף מכיר בכך שפשיעת הסייבר חוצת גבולות ולכן, קבע כי החלטת המשטרה לחלק את הטיפול בנושא לפי האזור הגיאוגרפי של העבירה – מוטעית. כתוצאה מכך, לעתים מספר צוותים מטפלים באותם תיקים במקביל וכל מחלק גיאוגרפי מגדיר לעצמו את נהלי העבודה בתחום.

בנוסף, משאבי הסייבר המשטרתיים לא תמיד מנוצל למטרה זו: המבקר מצא מקרים שבהם הפיקודים השונים מסיטים את המשאבים המיועדים לתחום לפעילויות אחרות שלהם. כך, אנשי הסייבר של המשטרה מוצאים את עצמם לפעמים מסייעים לפתרון בעיות בחקירות אחרות, ומסייעים במציאת ובביסוס ראיות דיגיטליות בחקירות שלא קשורות לסייבר באופן ישיר.

ליקויים בשיתוף ידע בתוך המשטרה – ובינה לבין מטה הסייבר

עוד מצא השופט בדימוס שפירא ליקויים בשיתוף ידע בין הצוותים החוקרים למטה הסייבר, כתוצאה מהעדר תהליכי עבודה וממשקי עבודה מסודרים. על פי הדו"ח, הדבר הביא לאיבוד ראיות, מה שפגע בחקירות של חלק מהפשעים. הבלגן חוגג לא רק בעבודה בתוך המשטרה עצמה, אלא גם בינה לבין מטה הסייבר הלאומי: גם בממשקים ביניהם מצא המבקר שיש עוד הרבה על מה לעבוד.

כתוצאה מכל אלה מתקבל הנתון הבא: 90% ממי שהגישו תלונות על פשעי סייבר לא היו שבעי רצון מהטיפול המשטרתי בהן.

בסיכומו של דבר, ממליץ מבקר המדינה למשטרה לערוך רפורמה מבנית מקיפה בטיפול של המשטרה בפשעי סייבר ולהקים יחידה מרכזית שתטפל בכך, תסדיר את ממשקי ותהליכי העבודה בין הצוותים השונים ובינם לבין המטה. עוד הוא ממליץ על יצירת שיח בין המשטרה, המשרד לביטחון פנים ומשרד האוצר, במטרה לגייס את התקציבים וכוח האדם המתאימים למלחמה בפשעי הסייבר.