קמפיין ברשת: MeToo# – גם אני חוויתי הטרדה או תקיפה מינית

עד לפני זמן לא רב נהגו נשים שחוו הטרדה או התקפה על רקע מיני לשמור את החוויה עמוק בתוכן. הסיבות לכך רבות, אבל עיקרן הוא הסיבה שחלק ניכר מהמותקפים, ובפרט המותקפות, חושבים/ות שאירועים שכאלה מעידים דבר מה עלינו ועל התנהגותנו, או על דרך ההצגה שלהם/ן את עצמם/ן לעולם – כי ככה חינכו את מרביתנו לחשוב ולהאמין, למרבית הצער. ככלל, נשים נהגו להתייחס למין בכלל ולחוויות שליליות מיניות בפרט כאל משהו פרטי, שקשה לנופף בגינו אצבע מאשימה בבטחה ושיש להצניע את קיומו. אבל לשתיקה הזו, אף אם היא מובנת, יש מחיר בדמות מודעות חברתית מאוד דלה לנושא הכל כך רווח וכאוב.

"הזמנים, הם משתנים" שר בוב דילן, אבל לא תיאר לעצמו שהשינוי האמיתי יגיע עם הולדת הרשתות החברתיות, שייצרו לגיטימציה "לדבר על זה", לשתף, לחלוק ולגלות שאינך לבד.

אתמול (א') החלה השחקנית אליסה מילאנו, דרך ציוץ בחשבון הטוויטר (Twitter) שלה, לעודד נשים שהוטרדו או התקפו מינית לחשוף את שעברו ולתייג את שיתופיהן באמצעות ההאשטאג MeToo#. "אם הוטרדת מינית או הותקפת – כתבי MeToo# כתשובה לציוץ זה", כתבה מילאנו במטרה להציג לעולם עד כמה התופעה נפוצה.

והיא אכן כזו. מאז עלה הקמפיין – כאמור, רק אתמול – הופיע ההאשטאג בציוצים בטוויטר יותר מחצי מיליון פעמים, ובעוד שיתופים ופוסטים רבים בפייסבוק (Facebook), באמצעות ההאשטאג MeToo# וכן Me_Too#, כשבישראל חלק מהפוסטים מתויגים באמצעות ההאשטאגים #גם_אני או #גםאני.

השיתופים והרעיון של מילאנו להצפת הנושא מגיעים בעקבות כמה דיווחים ותחקירים, שהתפרסמו בעיתונים ניו-יורק טיימס (New York Times) וניו-יורקר (New Yorker), על שנים רבות של תקיפות והטרדות מיניות מצד המפיק ההוליוודי הארווי ויינשטיין. מילאנו הסבירה כי "אם כל הנשים שהוטרדו או הותקפו מינית יכתבו 'גם אני' כסטטוס, אנחנו יכולות לתת לאנשים מושג על גודל הבעיה".

ולא רק נשים חולקות את סיפוריהן הקשים. גם גברים או אנשים בעלי הגדרות מגדר גמישות יותר חולקים את חוויותיהם בנוגע לפגיעות מיניות מסוגים שונים, החל בהטרדות מילוליות וכלה במקרי אונס קשים. חלק מהגברים מעלים פוסטים עם התיוג בכדי להביע תמיכה בנפגעות או לציין תדהמה לנוכח הגילוי כי התופעה כה רווחת.

ישראליות רבות הצטרפו לקמפיין

בין הגולשות הישראליות, שרבות מהן הצטרפו לקמפיין, הופיעו שיתופים כמו למשל זה של הדוגמנית מעיין קרת, שפרסמה פוסט בפייסבוק ובו כתבה, בין השאר, כי "גם אני הוטרדתי מינית, גם אני נאנסתי. לא פעם אחת, לא שתיים, לא שלוש. הפסקתי לספור".

בפוסט שפרסמה בפייסבוק כתבה הגולשת שקמה תבור: "גם אני, ואני לא שותקת! נאנסתי ושתקתי, קפאתי ושותקתי. תשומת הלב אינה מעניינת אותי, אני מדברת כדי לחזק אחרות ואחרים. אני לא אשמה, אני לא קורבן. בחרתי בחיים ובבריאות נפשית! איני שונאת גברים, אינני שונאת כלל. החיים קצרים מדי בשביל זה".

השחקנית שחף סגל שיתפה וכתבה בין השאר: "#גם_אני ההבדל היחיד הוא שלא שתקתי. אני לא צריכה עכשיו לדלות פרטים מנבכי הזיכרון והנפש והבושה. מיד כשזה התחיל, הרמתי קול צעקה. הוא שלח ידיים, ואני רצתי להתלונן אצל הנהלת התאטרון. הוא תקף, ואני רצתי למשטרה. התקשורת רצתה לקרוא לי ש', ואני אמרתי שקוראים לי שחף סגל, ושלא אני זו שצריכה להתבייש".

הפעילה החברתית הפמיניסטית דורית אברמוביץ' פרסמה פוסט קצר ונוקב במיוחד, שבו חשפה "#גםאני נאנסתי על ידי אבי בילדותי ובנערותי".

להדהד את היקף התופעה במרחב המקוון

הכוח של הקמפיין הוא ביכולתו להדהד במרחב המקוון וברשתות החברתיות, ובכך להציג תופעה שנשים שמרו עליה זמן רב בסודי סודות ולהפוך אותה לתנועה של ממש, שכל מטרתה היא להראות עד כמה השכיחות של הטרדה מינית ותקיפה מינית גבוהה בחברה שלנו. בנוסף, ניתן ללמוד מהדברים כמה גילויים אחרונים על תקיפות מיניות לכאורה מצד שחקנים וזמרים מוכרים בארץ, או מידיהן של דמויות מוכרות בקנה מידה עולמי, כמו וינשטיין וביל קוסבי, אינם חריגים כלל.

כעת, ולנוכח הקמפיין המתעצם, נותר רק לתהות האם חשיפת הממדים המבעיתים של הבעיה תחולל מהפכה חברתית אמיתית, כזו שתגונן על נשים ועל כל מי שחווה הטרדה או תקיפה מינית רק מעצם היותו נתון בסיטואציה שבה נתפש כחלש בעיני גורם אחר.