מי את, קיימברידג' אנליטיקה?

פרשת דליפת המידע מפייסבוק (Facebook), שהתפוצצה לפני כמה ימים ברעש גדול, העלתה לכותרות שם לא מוכר מחוץ לעולמות הנתונים ואבטחת המידע: קיימברידג' אנליטיקה (Cambridge Analytica). הפרשה מעלה שאלות רבות, ביניהן כמה על החברה הזאת.

בדף הבית של קיימברידג' אנליטיקה כתוב: "הנתונים מניעים את כל מה שאנחנו עושים", ובתוך האתר, בחלק המוקדש לייעוץ פוליטי, מצוין: "אנחנו יכולים למצוא בוחרים ולהניעם לפעולה". כעת, עם הפרסומים השליליים ההולכים ומתרבים על החברה, עולות כמה שאלות: אילו נתונים? האם הם נתונים פרטיים? האם הם הושגו בדרכי יושר או במרמה? ומה בדיוק, לעזאזל, החברה הזו ודומותיה עושות עם הנתונים האלה שלנו – בידיעתנו, ובעיקר שלא בידיעתנו?

מהפרשה הנוכחית עולה שיש פער רב בין תחום עיסוקה של קיימברידג' אנליטיקה כפי שהיא מצהירה עליו – כחברה המשלבת כריית, תיווך וניתוח נתונים עם תקשורת אסטרטגית עבור קמפייני בחירות – לבין עיסוקה בפועל. דומה שהדבר היחידי המשותף לשתי קצוות הפעילות הוא המילה "נתונים".

איך קיימברידג' אנליטיקה אספה את המידע?

קיימברידג' אנליטיקה היא חברת ייעוץ פוליטי בריטית, שנחשפה השבוע לאור הזרקורים, אחרי שפורסם שהיא השתמשה במידע אישי של כ-50 מיליון משתמשי פייסבוק לטובת קמפיין הבחירות של דונלד טראמפ לבית הלבן. היא עשתה זאת בלא הסכמתם או ידיעתם. יצוין שקיימברידג' אנליטיקה, שבינתיים הושעתה מפייסבוק, מכחישה שנעשה שימוש בנתונים במהלך הקמפיין.

החברה נוסדה ב-2013. היא נמצאת בבעלות חלקית של משפחת המיליארדר השמרן ריצ'ארד מרסר, חברו של טראמפ. יתרה מזאת, מי שייסד אותה יחד עם מרסר הוא סטיב באנון, היועץ המרכזי של טראמפ במהלך הקמפיין ולשעבר אסטרטג ראשי בבית הלבן. באנון, שהשקיע בחברה בין מיליון לחמישה מיליון דולר, מכר את אחזקותיו בה לפני באפריל 2017.

כשנה בלבד לאחר הקמתה אספה קיימברידג' אנליטיקה, על פי החשד, מידע על עשרות מיליוני משתמשים והייתה מעורבת ב-44 קמפיינים בבחירות האמצע בארצות הברית. מטרת איסוף המידע הייתה לבנות מודלים התנהגותיים, שבעזרתם היא תוכל לשלוח מסרים לבוחרים פוטנציאליים, במהלך הקמפיינים.

איסוף המידע מבוסס על בוחן אישיות שפיתח ובנה ד"ר אלכסנדר קוגן מאוניברסיטת קיימברידג', ובפרשה הזו גם על אפליקציה שפיתח לפייסבוק בשם thisisyourdigitallife, משמע – 'אלה הם החיים הדיגיטליים שלך'. אלא שמתוך 50 מיליון המשתמשים שאת המידע עליהם הוא אסף, רק 270 אלף אישרו לד"ר קוגן גישה למידע האישי שלהם. זאת, לאחר שנמסר להם כי הנתונים ישמשו רק למחקר אקדמי.

באמצעות בוחן האישיות, ד"ר קוגן ידע אילו פוסטים, תמונות וסרטונים המשתמשים פרסמו, לאילו עמודים הם עשו Like ואף הגיע למידע על חברי הפייסבוק שלהם. על פי הטענות, הוא העביר את כל המידע לקיימברידג' אנליטיקה – בניגוד לחוקים של הרשת החברתית. מכאן שככל הנראה, הרמייה הייתה לא רק נגד המשתמשים, אלא גם נגד פייסבוק עצמה. זו, מצידה, לא טרחה כלל לבדוק ולוודא שהחוקים שלה נשמרים, אף שלפי הדיווחים, כבר ב-2015 ידעה על האיסוף. הפרה נוספת שנעשתה היא שמירה על הנתונים במשך שנים, על אף שקיימברידג' אנליטיקה התחייבה למחוק אותם.

סקס, שקרים ופוליטיקאים

השיטות השנויות במחלוקת של קיימברידג' אנליטיקה לא מסתיימות כאן: בתחקיר של ערוץ 4 הבריטי, ששודר השבוע, נמצא שמנהלים בחברה ניסו למכור ללקוחות הפוליטיקאים שלהם שיטות קמפיין, חלקן "מלוכלכות" – על מנת להביא להפסדם של פוליטיקאים בדרכים לא כשרות, כגון באמצעות תיעוד של קבלת שוחד וסקס. זאת, על מנת שהלקוחות ישתכנעו לשכור את שירותיה. כך, היא התגאתה ביכולתה להקליט פוליטיקאים יריבים בעת שמציעים להם שוחד; לשלוח נערות פיתוי לפוליטיקאים יריבים; ובהפצת פייק ניוז באופן נרחב ברשת.

בתחקיר של ערוץ 4 נראה אלכסנדר ניקס, מנכ"ל קיימברידג' אנליטיקה, שלאחר חשיפת הפרשה הושעה מתפקידו, מתאר כיצד ניתן להשתמש ביכולות איסוף מודיעין ישראליות על מנת להשיג מידע על בוחרים ולאחר מכן להכפיש פוליטיקאים. בנוסף לכריית מידע מפייסבוק, ניקס ומארק טורנבול, מנהל החטיבה הפוליטית בחברה, דיברו לפני המצלמה הנסתרת על עוקצי שוחד, "מלכודות דבש" ומעשי ריגול המכוונים נגד פוליטיקאים – שנעשים בעזרתם של בוגרי ארגוני הריגול בישראל ובבריטניה.

קיימברידג' אנליטיקה

אחת השיטות של החברה היא, כך נראה, לחזות התנהגות או עמדות על פי נתונים פרטיים. בניו-יורק טיימס (New York Times) נכתב שחוקרים יכולים לעשות קישורים שונים בין תחומי עניין שונים של מנויי הרשת החברתית. כך, למשל, הם יכולים לחזות בדיוק רב דעות פוליטיות על בסיס העניין שהביע הגולש בקים קרדשיאן וקניה ווסט. לפי הנטען, יכולת זאת היא שהניעה את קיימברידג' אנליטיקה לאסוף את המידע הרב, משום שכך היא בנתה מודלים התנהגותיים, שאפשרו לה לשלוח מסרים לבוחרים פוטנציאליים בקמפיינים פוליטיים שונים.

200 קמפייני בחירות

הפרשה הנוכחית ופעילות החברה לא מסתכמות רק בארצות הברית. באמצעי התקשורת פורסם השבוע כי על פי החשד, הנתונים שדלפו שימשו גם להשפעה על תוצאות משאל העם שבו החליטו הבריטים לצאת מהאיחוד האירופי (הברקזיט); עוד פורסם שהאקרים ישראליים ביקשו למכור לה מידע על פוליטיקאים בניגריה ובמדינת האיים סנט קיטס ונוויס, לטובת שימוש של לקוחות שלה במדינות אלה; והחברה עצמה מתהדרת בכך שהייתה מעורבת ביותר מ-200 קמפייני בחירות במדינות שונות. גם בארצות הברית עצמה, לפני שעבדה עבור קמפיין טראמפ, קיימברידג' אנליטיקה סייעה למתחרה שלו במרוץ על מועמדות המפלגה הרפובליקנית, טד קרוז. לקוח נוסף שלה היה המתמודד הרפובליקני בן קרסון.

אפרופו קרוז, אנשי הקמפיין שלו לא מסכימים עם הטענה של קיימברידג' אנליטיקה שהיא יכולה לחזות עמדות של מצביעים. הם הפסיקו לשכור את שירותי החברה לאחר שהמודלים הפסיכולוגיים שלה לא הצליחו לזהות בוחרים שנוטים לבחור בו.

הקשר לרוסיה?

ואם כבר עסקינן במעורבים מרכזיים במערכת הבחירות בארצות הברית, קבלו עוד מעורבת שיש מי שמוצא קשר בינה לבין קיימברידג' אנליטיקה: רוסיה. במאי האחרון דיווח הטיים (Time) שהקונגרס האמריקני חוקר חשד לקשר בין החברה לבין המדינה, בשל ניסיונם של הרוסים להתערב בבחירות לנשיאות 2016. בפרסום נטען שקיימברידג' אנליטיקה תיאמה את התפשטות התעמולה הרוסית ברחבי הרשת האמריקנית באמצעות יכולות מיקוד מפולח (Microtargetting). בדצמבר פורסם כי החוקר המיוחד רוברט מילר, שחוקר את המעורבות הרוסית בבחירות לבית הלבן, ביקש לצורך חקירתו במהלך הסתיו לקבל את כל התכתבויות המייל של עובדי קיימברידג' אנליטיקה שעבדו עם קמפיין טראמפ.

לסיכום, הפרשה הנוכחית, ובפרט התחקיר של ערוץ 4 הבריטי, מעלה עובדות מעניינות על עולם שבדרך כלל לא נחשף לאור הזרקורים, וחושף חברה שנראה שההשפעה שלה רבה, וחלקה (ואולי רובה) כלל לא נתגלה. האם היא החברה היחידה שעושה דברים מעין אלה? מי אוסף מידע עלינו ומקיש מכך – כנראה בדיוק רב – על הדעות הפוליטיות שלנו או דברים אישיים אחרים? והאם, ואם כן עד כמה, זה קורה בישראל? אלה כבר שאלות לתחקירים אחרים.