בית המשפט: ניתן להעתיק מודעות ברשת ללא אישור מהמפרסמים המקוריים או מהאתרים

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, איתן אורנשטיין, דחה את תביעתה של חברת חוגל, המפעילה את פורטל חוגים, כנגד אתר הפנאי חוג, בטענה לגניבת רעיון של אינדקס חוגים והעתקת המודעות המפורסמות בו. בית המשפט קבע, כי אין הפרת זכויות יוצרים בהעתקת מודעה שהיא בעיקרה טכנית ויבשה. בפסק הדין נקבע, כי מותר לבצע איסוף ("אגרגציה") של מודעות ממקורות שונים. בכך, הגיע לסיומו סכסוך בן חמש שנים, ונקבע, כי חוג לא העתיק יצירות מוגנות מחוגל.

בתביעה על סך חצי מיליון שקלים שהגישה חוגל, נטען, כי היא זו שזיהתה את הפוטנציאל העסקי הטמון בפרסום באינטרנט לעיסוקים שונים בתחום תרבות הפנאי. לפיכך, הקימה החברה אתר ב-2005, בהשקעה של מאות אלפי שקלים. ייחודיות האתר, נטען, היא בקיומו של מנוע חיפוש משוכלל ומהיר, ובהיות דף הבית שלו ידידותי למשתמש. עוד נטען, כי יזמי חוגל פעלו רבות בתחום השיווק – הן ברשת והן במדיומים מסורתיים – ופעילות זו נשאה פרי והביאה לכניסת מאות אלפי גולשים בשנה.

לטענת חוגל, בינואר 2006, עם קבלת תלונות מגולשים וממפרסמים, גילתה החברה, כי הפרסומים מופיעים "גם באתר מתחרה המועתק באופן זהה". הדמיון וההעתקה, נטען, היו בצורת האתר, בשמו, ובהיבטים טכניים וגרפיים נוספים. באתר חוג, על פי כתב התביעה, פורסמו כ-500 עמודי אינטרנט של מפרסמים שפרסמו במקור בחוגל.

הנתבעים, ערן רביב וגיא כהן, יוצגו על ידי עורך הדין יורם ליכטנשטיין, מומחה בדיני אינטרנט וזכויות יוצרים. על פי תשובתם לכתב התביעה, הם החלו בקידום מיזם להקמת אתר לתחום הפנאי כבר בשנת 2004. "בדיעבד, הסתבר לנו שיזמי חוגל עבדו במקביל על האתרים שעוסקים באותו תחום". הם דחו את טענות התביעה בקשר להפרה של זכויות יוצרים, ואמרו, כי "מדובר בתוכן מקובל בעולם האינטרנט, שלא הומצא על ידי חוגל ולא הועתק ממנה". באשר לתוכן המתאר את הפעילויות, טענו אנשי חוג, כי "התוכן כשלעצמו אינו מוגן בזכויות יוצרים. למעט דמיון פונקציונאלי – בשל פונקציות אינטרנטיות שכיחות – ולמעט הדמיון הנובע מעיסוק באותו תחום – תרבות הפנאי – לא קיים דמיון עיצובי בין שני האתרים, שעלול לגרום לגולשים בלבול".

הנתבעים דחו גם את טענות התביעה בדבר העתקת שם המתחם וקטגוריות החיפוש. לגבי הטענה, כי הם העתיקו פרסומים מחוגל, אמרו אנשי חוג, כי "מירב הפרסומים היה מיוזמתנו או מטעמנו, ורק מיעוטם הוא מאיסוף ממקורות שונים באינטרנט". בהתייחס לטענת המפרסמים, שצורפו לתביעת אנשי חוגל, וטענו כי ניזוקו מהפרסום בחוג, השיבו הנתבעים, כי "לא זו בלבד שהפעילות של אתר חוג לא הזיקה למפרסמים, אלא שהיא תרמה להם והביאה תועלת רבה בחשיפה ופרסום בחינם, במסגרת נאותה ומכובדת. המפרסמים לא טרחו ליצור קשר עם מפעילי האתר, ולא ביקשו להסיר את פרטיהם ואת הפעילויות מאתר חוג. היעדר המחאה של המפרסמים התובעים מעיד, כי הפרסום באתר חוג לא הזיק להם, לא הפריע להם, ואין בו משום פגיעה בשם הטוב".

כאמור, השופט אורנשטיין דחה את תביעתה של חוגל, וחייב את החברה בהוצאות משפט בסך 50 אלף שקלים. הוא קבע, כי הנתבעים הוכיחו שלא העתיקו יצירות מוגנות מהתובעים, וכי העיצוב והמקוריות של אתר חוג אינם דומים לאלה של אתר חוגל. אורנשטיין הוסיף, כי אין דמיון אסור בעיצוב שני האתרים, וכן כי דמיון באלמנטים פונקציונליים, דוגמת מנוע החיפוש באתר האינדקסים, אינו מהווה הפרת זכות יוצרים.

עוד קבע השופט, כי הדין אינו מעניק זכויות יוצרים במודעות פרסומיות "יבשות", שכן אין בהן יצירתיות העולה על נתונים עובדתיים גרידא. הוא הגדיר מחדש את המשמעות של זכויות יוצרים וקבע, כי "לא ניתן למנוע מלוחות מודעות ואתרי חיפוש לפרסם את המודעה, גם ללא אישור של המפרסם ושל האתר המקורי".

"הגעתי למסקנה", סיכם השופט, "כי אין לאנשי חוגל זכות כלשהי בפרסומים באתרם הראויה להגנת זכויות יוצרים, וכי אנשי חוג לא הפרו זכויות מוגנות של חוגל. לא קיימת זכות יוצרים לחוגל בליקוט המידע שבאתר, מה גם שלא הייתה העתקה של חלקים מאתר חוגל לאתר חוג". השופט הוסיף, כי "יש שונות בין עמודי הבית של שני האתרים, וכי לא נגרם לאנשי חוגל נזק בר פיצוי. לאור כל האמור, אין מנוס אלא לדחות את התביעה, על כל רכיביה".