נתונים מוכיחים: אובר וליפט פוגעות בעסקי המוניות הצהובות בניו-יורק

מוניות צהובות היו אחד מסמליה של ניו יורק. האם הן עומדות להיעלם מהעולם?

בניו יורק היה לרבים חלום, לקנות מדליון למוניות – רישיון עירוני רשמי שיאפשר להם לשייט ברחובות התפוח הגדול עם מונית מסורתית צהובה ומורשית משלהם. תעשייה של הלוואות ומחירי מדליונים גבוהים הרימו לאורך השנים קושי עצום להגשים זאת, והיו כרוכים בנצלנות ומני פרקטיקות נלוזות, כך על פי תחקיר של הניו יורק טיימס. אלא שכל זה קשור גם לאובר וליפט ששטפו וכבשו את העיר.

מנתונים שפרסמה נציבות המוניות והלימוזינות של ניו יורק, ה-TLC (ר"ת Taxi and Limousine Commission) עולה כי התחרות שמספקות אובר וליפט – המציעות בניו יורק שירותי שיתוף נסיעות דרך אפליקציות, הזמינים וזולים יותר מאלו של המוניות הקלאסיות – פוגעת בעסקי המוניות הצהובות, שכן היא משפיעה על רווחי הנהגים והקפיצה (בתחילה) את שווי המדליונים.

אובר. צילום: BigStock

מדליון למונית – מוצר נחשק שנשחק

לאורך השנים מחירי המדליונים האמירו פלאים, מ-10 דולר בעת שהונפקו לראשונה ב-1937 ועד שבשנת 2014 הגיע מחיר מדליון לכ-800 אלף דולר ואפילו טיפס עד למיליון דולר. אבל כיום, לא רק שהמחיר עומד על כ-500 אלף דולר בלבד, עם אובדן ערך של כ-50% בתוך 5 שנים, אלא שהמדליונים – פעם "מוצר" נחשק ביותר – פשוט לא נמכרים יותר. מאז 2018 לא נמכר אף לא מדליון אחד.

בנוסף, פחות מדליונים נמצאים בשימוש כיום מאשר לפני שש שנים. נכון לאמצע אפריל, למעלה מ-1,700 מדליונים היו באחסון בגלל תיקונים, פשיטת רגל או מוות של הבעלים. בשנת 2013 היו רק 100 מדליונים מאוחסנים בלבד בכל זמן נתון.

עוד ניתן ללמוד מנתוני ה-TLC כי המוניות הצהובות ערכו 445 אלף נסיעות ביום ביולי 2013 – שהיה החודש האחרון שבו היו כלי הרכב היחידים שהורשו לאסוף נוסעים ברחוב. אז נכנסו לתמונה שירותי שיתופי הנסיעות ליפט ואובר, והדברים החלו להשתנות משמעותית. חמש שנים מאוחר יותר, המוניות הצהובות עושות פחות מ-300,000 נסיעות יומיות, בעוד שאלו של ליפט ואובר יחדיו מסתכמות בכ-490,000 נסיעות פר-יום ממוצע.

נהג מונית צהובה רשמית מרוויח בזמנים הנוכחיים הרבה פחות

אחד הנתונים החשובים שמהם ניתן להבין את מצבם העגום של נהגי המוניות הוא שעל פי המידע של TLC נהג מונית צהובה רשמית מרוויח בזמנים הנוכחיים הרבה פחות. בין השנים 2013-2018 ירדה משכורתם הממוצעת של הנהגים בכ-30%, מבערך 14,500 דולרים לחודש ל-10,200 דולרים.

הניו יורק טיימס תאר מצב קשה שבו נהגי מוניות רבים שלקחו הלוואות לרכישת המדליונים שלהם לא הצליחו לעמוד בהחזריהן, הגיעו לפשיטת רגל או אפילו לכדי התאבדות. מה גם שעל הנהגים לרכוש מכוניות חדשות בכל חמש שנים – דרישה שהוכנסה לתוקף ב-1996, בימי כהונתו של רודי ג'וליאני כראש העיר.

עידן חדש – דיגיטלי, חשמלי ואוטונומי – על חשבון הישן?

אז אובר וליפט גרמו לנהגים בתעשיית המוניות המסורתית להרוויח הרבה פחות, ומנגד כמעט שהכפילו את מספר הנסיעות המסופקות בעיר- כנראה בגלל מחירי הנסיעות שירדו.

ליפט ואובר נכנסו לאחרונה לבורסה. הדיווחים של שתי החברות לרשות ניירות ערך – שהוגשו במסגרת ההנפקות הציבוריות האחרונות שלהן – מספקים תובנות על אסטרטגיות שלהן. אובר כתבה במסמכי ההגשה כי "התחרות הגוברת עשויה למנוע מאיתנו לשפר את השוליים שלנו לאורך זמן, או להשיג רווחיות". ליפט הודיעה אף היא שעסקיה לא יכולים להיות רווחיים.

יצוין כי עיריית ניו יורק הכניסה לתוקף כמה תקנות לאחרונה, במטרה לרסן את ההשפעה שיש לחברות שיתופי הנסיעות על רחובות העיר הסואנת, ועל תעשיית המוניות הצהובות. בקיץ שעבר הוקפא מספר כלי הרכב להשכרה בעיר. בתחילת פברואר האחרון הוכנס לתוקף היטל חדש בגובה 2.75 דולר על נסיעות שהגיעו מהאפליקציה, ושעוברות בלב מנהטן. מוניות מחויבות ב-2.50 דולר בלבד בעבור כניסה לאותו אזור. באותו חודש נכנס לתוקף גם חוק שכר המינימום לנהגים שפועלים מול אפליקציות.

אבל תקנות אלה לא תורמות במיוחד למצב המוניות הצהובות – נתוני ה-TLC מראים כי במרץ 2019 עשו מוניות מורשות בערך 250,000 נסיעות ליום, לעומת 288,000 במרץ אשתקד. משמע שהירידה בביקוש ממשיכה.

כדי להיות ריאליים מוטב להכיר בעובדה שאפשר שתעשיית המוניות המסורתית לא תשוב ותתאושש, מה גם שבעתיד לבוא עוד צפויה לנו כניסה של מכוניות חשמליות ואוטונומיות, שיספקו שירותי הסעות משותפות דרך אפליקציות גם הן. האם זו דרכו של עולם? דרכו של העידן החדש? ואיך ניתן לסייע לנהגים? חומר למחשבה.