"לשמוע מחבר יהודי סבאח אל ח'יר – תמיד נותן הרגשה טובה"

האירועים האחרונים שהיו בערים המעורבות הציפו את הצורך בהדגשת הדו קיום והשותפות – אלה שקיימים ואלה שכדאי שיהיו – במגזרים שונים בארץ. ההיי-טק הוא אחד הענפים שבהם מתקיים דו קיום, אם כי עדיין לא בהיקף מספיק. לכן, ועל מנת לקדם את הנושא, החלטנו, באנשים ומחשבים, לתת ביטוי בתקופה הקרובה לעובדים ערבים ויהודים שעובדים ביחד בחברות היי-טק.

המשתתף הראשון במדור החדש הוא דאהר קייס, מהנדס בכיר במחלקת אימות חומרה באינטל. קייס עובד בחברה מזה 22 שנים ומנהל קהילה של יותר מ-600 עובדים מהמגזר הערבי שהחברה מעסיקה. בראיון הוא מספר כיצד נראה הדו קיום באינטל, מהם לדעתו החסמים שצריך לטפל בהם כדי לעודד תעסוקה של ערבים בהיי-טק – ומה החלום שלו.

קייס הגיע לאינטל לאחר שסיים לימודי מדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב. בהמשך הוא עשה גם תואר שני בחשבונאות – "כי אז עדיין לא הייתה מספיק מודעות ליתרונות שבעבודה בחברת היי-טק ובהמלצת המשפחה עשיתי תואר גם בראיית חשבון, שנחשב למקצוע מכובד".

האם אתה חש שיש שוויון מלא בין העובדים באינטל?
"אני מאמין במדיניות הרשמית של אינטל, שלפיה החברה מגייסת את המהנדסים הכי מוכשרים ללא כל קשר לרקע שלהם, ובלי פשרות. אבל יש אתגרים, ובזה אנחנו עוסקים בקהילה של עובדי אינטל שאני מנהל".

איך אתה מגדיר את מערכת היחסים בין יהודים לערבים אצלכם?
"נושא הגיוון וההכלה תופס מקום חשוב אצלנו. אנחנו מארגנים מגוון פעילויות כדי לקרב בין אוכלוסיות שונות, ומחמם את הלב לשמוע מחבר יהודי סבאח אל ח'יר או סבאח אל נור (בוקר טוב או בוקר אור – י"ק). זה תמיד מעלה חיוך על הבוקר ונותן הרגשה טובה. בנוסף, יש לי חברים יהודים ששולחים לי ברכות חג בערבית, וזה בהחלט מקרב".

האם יש מאפיינים הייחודיים לעובדים מהחברה הערבית?
"בשנים האחרונות אנחנו עדים לכך שיש מאפיינים תרבותיים שקיימים אצל העובדים הערבים, שמצריכים התייחסות מיוחדת מצד ההנהלה. לדוגמה, העובדים הערבים באים בדרך כלל מקהילות שבהן הקולקטיב משחק תפקיד בצורת המחשבה ובתהליך קבלת ההחלטות, כך שיש בהן דגש רב על ה-'אנחנו' במקום על ה-'אני'. זה מתבטא הרבה פעמים בהעדפת הצלחת הצוות על פני הקידום האישי.

שינוי קריירה אצלנו, הערבים, הוא לא דבר מובן מאליו: מה שנראה לך כהזדמנות יכול להיתפס אצלנו כסיכון מסוים. לכן, עובדים רבים מהמגזר עובדים שנים רבות באותו המקום".

כיצד מתמודדים עם זה?
"יש באינטל מודעות רבה לנושא. אנחנו עושים קורסים והכשרות לשינוי קריירה, שעוסקים במשמעות שלה, מה זה אומר ועוד".

איך נעשים הגיוסים מהמגזר הערבי? האם הם ייחודיים לעומת גיוסים של עובדים אחרים?
"רוב הגיוסים הם בשיטת חבר מביא חבר. אנשים בכפר יודעים היכן אני עובד, יודעים שאני במעמד בכיר וזה מעודד צעירים אחרים ללכת וללמוד. האתגר היותר קשה שהם צריכים לעמוד בו, לעומת עובדים אחרים, הוא תהליך הגיוס והראיונות".

מה הקושי? הרי המבחנים הם אותם מבחנים…
"נכון, אבל אתה צריך להבין שבחור.ה ערבי.ה בא.ה ממסגרת לימודים שהשפה הדומיננטית בה היא ערבית, כמעט שלא מדברים עברית. גם כשהם מגיעים לאקדמיה, קשה להם ליצור קשרים חברתיים עם סטודנטים אחרים, וכך הסטודנטים הערבים מתכנסים בתוך עצמם. גם כשמגיעים לראיון עבודה – הוא מתנהל בעברית, מבקשים מהם לספר את הסיפור שלהם וזה קשה. סביר להניח שחלק מהם לא עוברים בגלל זה את הראיונות. זה אתגר שאנחנו מתמודדים אתו ומנסים להכין אותם טוב יותר לקראת ראיונות. אנחנו עושים הרבה מאמצים כדי לסייע בתחום".

מה חשבת כשראית את האירועים האלימים שהיו בשבוע שעבר בערים המעורבות?
"אני בוגר אירועי אוקטובר 2000 ואני יכול להגיד לך שאז זה היה יותר חמור. לצערי, בתקשורת הממוסדת וברשתות החברתיות מצטיירת תמונה הרבה יותר חמורה ממה שהיה באמת, מבלי לזלזל במה שקרה. גם אצלי, בכפר נחף בגליל המערבי, ליד כרמיאל, היו הבערות צמיגים – אבל לא יותר מזה".

היו לך שיחות עם חבריך על הנושא?
"כן. כשקורים אירועים כאלה, כל אחד מנסה לגונן על הצד שלו, אבל צריך לנהל שיח הרבה יותר רציונלי ופחות מתלהם".

לסיום, קייס אמר שהחלום שלו הוא "לראות יותר מיזמי היי-טק בגליל ובנגב, שיאפשרו השתלבות בתעסוקה של נערות ונשים ערביות. האפשרות לעבוד מהבית יוצרת הזדמנויות נפלאות עבור נערות ונשים מוכשרות, שבדרך כלל נתקלות בקושי רב, כי הן צריכוטת להעתיק את מקום המגורים שלהן או לנסוע מרחק רב למקום העבודה, בטח בהיי-טק. אני עובד בימים אלה עם שותפים על הקמת מיזם כזה ומקווה שנצליח".