מחקר שביצעה מיקרוסופט מעלה: אפשר לשמור נתונים גם ב-DNA

סוף עידן הכוננים והטייפים? אולי, אם שואלים את מיקרוסופט. הענקית מרדמונד והמעבדה למערכות מידע מולקולריות של אוניברסיטת וושינגטון פרסמו על פריצת דרך במחקר שהן מבצעות אודות אחסון המבוסס על DNA סינתטי. לדבריהן, המחקר שלהן מראה כי יש יכולת לשמור מידע ב-DNA שמיוצר במעבדה, במקום בכוננים קשיחים או בכל התקן אחסון אחר. בעתיד, לדבריהם, אופן השמירה הזה יוכל לצאת מהמעבדה לשימוש נרחב.

לפי מיקרוסופט, יש יתרונות רבים בשמירת המידע ב-DNA סינתטי ולא בדרכים המוכרות, מאחר שהוא עמיד הרבה יותר מכל אמצעי אחסון אחר, עם פוטנציאל להציע יכולת שמירת מידע שנמתחת על פני אלפי שנים. במקביל לכך, הדטה סנטרים שיתבססו על טכנולוגיה זו יצרכו הרבה פחות אנרגיה מזהמת – בעיקר חשמל וקירור – מאשר מרכזי המחשוב הנוכחיים.

פריצת הדרך שאותה הציגו שתי השותפות היא בדמות בקר מולקולרי, שאותו הן מתארות כ-"מנגנון כתיבה לאחסון ב-DNA על שבב" – דבר שאמור להציע שיפור ביכולת האחסון וכן הוכחה שניתן להגיע למהירות כתיבת נתונים גבוהה מאוד. הצורך בכך נובע מכיוון שיש כל הזמן לתרגם ביטים למולקולות ובחזרה כדי לאפשר למחשבים לעבוד עם המידע השמור ב-DNA. האחסון מבוצע על ידי תרגום של הביטים לשרשראות המבוססות על רצפים המרכיבים את ה-DNA, ולאחר מכן ניתן לבצע את התהליך הפוטוכימי לסנתוז.

"השלב הטבעי הבא הוא הטמעת לוגיקה דיגיטלית בשבב כדי לאפשר שליטה במיליוני נקודות אלקטרודה על מנת לכתוב נתונים ב-DNA במהירות של קילו-בייט לשנייה. משם אנחנו צופים שהטכנולוגיה תגיע למערכים המכילים מיליארדי אלקטרודות שמסוגלות לאחסן מגה-בייט לשנייה של נתונים ב-DNA. זה יקרב את ביצועי אחסון נתוני ה-DNA ואת העלות באופן משמעותי לאלה של הקלטות", הסבירה מיקרוסופט בבלוג שלה.

החברה עוסקת בתחום מזה כמה שנים, והיא מציגה את הטכנולוגיה הזו כהבטחה למענה על הצורך לשמור כמויות אדירות של מידע, שרק הולכות וצומחות. לפי הערכות בשוק, עד 2024 צפויה להגיע כמות המידע המאוחסנת לנפח של כ-9 זטה-בייט – מה שלפי מיקרוסופט שווה להתקנה של Windows 11 ב-15 מיליארד מחשבים.