מוריס קסנר, מנמ"ר לאומית, פורש מתפקידו

מוריס קסנר, סמנכ"ל מערכות המידע של לאומית שירותי בריאות, פורש מתפקידו בימים אלה, לאחר 18 שנים. המחליפה שלו תהיה רקפת יעקבי, המשמשת כסגניתו ועובדת בצמוד אליו כבר שנים רבות. בראיון לאנשים ומחשבים מסכם קסנר את תקופת כהונתו, ומספר מדוע החליט לפרוש דווקא עכשיו ומהן תוכניותיו לעתיד.

למה החלטת לפרוש?
"יכולתי להישאר בתפקידי עוד כמה שנים, וזו הייתה התוכנית המקורית. ההחלטה לפרוש היא שלי, מיוזמתי. ובכלל, לדעתי, לא צריך לשאול למה פרשת, אלא איך שרדת 18 שנים".

איך שרדת 18 שנים?
"פשוט נהניתי מכל רגע בתפקיד המרתק הזה. תפקיד המנמ"ר הוא מהמורכבים והמאתגרים. העומס הניהולי הוא כבד ומתמשך כל הזמן, במיוחד בשנתיים של הקורונה – וזה נכון לכל ארגוני הבריאות".

מה גרם לך לשנות את הכיוון הזה?
"שילוב של כמה דברים, שגרמו לי לפני כמה חודשים לשינוי ההחלטה: הדבר המרכזי הוא שהגעתי לשלב של מיצוי עצמי, עקב היותו של תפקיד המנמ"ר מהמורכבים והמאתגרים, ומאחר שהעומס הניהולי הוא כבד ומתמשך, וזה היה נכון במיוחד לקורונה. לכן, בשלב מסוים הגעתי למסקנה שהצלחתי לממש את כל מה שרציתי לעשות, ואז הגעתי לאזורים של עייפות החומר – וזה השלב שבו הבנתי שאני צריך לקבל החלטות".

עד כמה הקורונה תרמה להחלטתך לפרוש?
"הקורונה עצמה לא, אבל תקופת הפוסט קורונה הייתה יותר דומיננטית בהחלטה. ארגוני הבריאות הבינו את החשיבות של הדיגיטל, וזה רק הגביר ומגביר את הלחץ עלינו, המנמ"רים, ועל כל המערכות. אישית, הגעתי למסקנה שמימשתי את כל התוכניות וקיבלתי כל מה שרציתי, וחששתי שלא אהיה מסוגל להגיע לעבודה בכל בוקר ב-06:45 ולחייך, כפי שאני עושה כבר 18 שנים. זה לא טוב לי ולא טוב לאגף".

ספר בבקשה על מהלך הקריירה שלך.
"אני בוגר גולני, ולאחר השחרור עשיתי תואר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב. אחרי הלימודים שימשתי כאזרח עובד צה"ל במרכז התחזוקה של חיל הקשר, שם מילאתי, במשך חמש שנים, תפקידי תכנות וניתוח מערכות. אז החלפתי את מפקד היחידה – תפקיד שכדי למלא אותו יצאתי לקורס קצינים ועשיתי השלמה חיילית בממר"ם. אחד הפרויקטים המרכזיים שניהלתי במסגרת תפקידיי בצה"ל הוא אחד מפרויקטי המחשוב הגדולים בצבא – פרויקט מדרג"ה, שנועד למחשב את כל דרג השדה. בגיל 37, עם העלאת גיל הפרישה מצה"ל, החלטתי לפשוט את המדים ולעבור לאזרחות, והתחלתי לעבוד באמדוקס. במסגרת זו, עשיתי רילוקיישן עם משפחתי לארצות הברית. כשחזרנו, הרגשתי שאני רוצה לשוב לצד של הלקוח, ולא להיות בצד של הספק. במקרה נוצר קשר עם יו"ר הדירקטוריון של לאומית, וב-3 באוגוסט 2004 התחלתי לעבוד שם – עד היום".

אפשר להניח שלאומית השתנתה מאז שנכנסת לעבוד בה, לפני 18 שנים.
"אתה צודק. אני יכול לומר שאין כיום בלאומית משהו שדומה למה שהיה אז. חשוב לי לציין שבלאומית אני אחראי גם על ארגון ושיטות, כחלק ממערכות מידע, ולדעתי, השילוב בין התהליכים והמערכות סייע לקדם לא מעט מהפכות שנעשו פה.

הדיגיטל בא לידי ביטוי הן בתהליכים פנימיים שלנו והן בערוצים הדיגיטליים עם המבוטחים, וכאן עשינו המון דברים שאני חייב לומר, עם כל הצניעות, שהיינו חלוצים בהם, ואפילו מובילים בתחומים מסוימים. אני מתכוון לאפליקציה שלנו, שנחשבת למתקדמת מבחינת ממשק המשתמש. עוד מדד לשינוי: כשהגעתי לכאן היו כ-80 עובדים באגף, וכיום יש 260. כל ההצלחות נזקפות לצוות הנהדר של מנהלים ועובדים, שמלווה אותי כל כך הרבה שנים".

רקפת יעקבי, סמנכ"לית מערכות המידע הנכנסת של לאומית שירותי בריאות. צילום: מתן תומרקין

אם יבקשו ממך במסיבת הפרידה להצביע על המנועים שהביאו להצלחה – מה תשיב?
"קיימת תודעת שירות, שהיא חלק מהתרבות הארגונית באגף. כדי שזה יקרה, אנחנו יודעים לעבוד באופן מקצועי, לשתף פעולה עם כל המחלקות ולשמור על מערכות יחסים מצוינות עם אנשיהן. מרבית המנהלים תחתיי עובדים כאן 18 שנים, ויש כאלה שאפילו יותר ותיקים ממני – וזו ההוכחה הטובה ביותר לכך.

הנקודה השנייה שקשורה לזה היא שימור ידע ועובדים. זה דבר מאוד חשוב, ועובדה שכאשר הודעתי על כוונתי לפרוש, לא הייתה בכלל התלבטות לגבי המחליפה שלי – רקפת יעקבי, הסגנית שלי, שכבר נמצאת בתהליכי חפיפה איתי".

איך אתם מקדמים חדשנות וסטארט-אפים?
"לפני כמה שנים, הנהלת לאומית קיבלה החלטה שהקופה צריכה להוביל את נושא החדשנות, וכך זה נעשה, עד שבשלב מסוים הרגשנו שזה נכון להפוך את הפעילות לחברה בת, שבראשה עומד כיום יזהר לאופר".

מהי סביבת המחשוב שלכם?
"יש לנו מערכות מבוססות מיקרוסופט, ביניהן המערכת העיקרית, תיק רפואי, שמבחינתנו היא רצפת הייצור הרפואית של הקופה. לצד זה, עדיין יש לנו מערכות לגאסי, כמו מבוטחים, זימון תורים והתחייבויות בסביבת ה-AS400. זה מדהים איך הפלטפורמה הזאת מוכיחה שוב ושוב שלמרות כל החדשנות, אין לה תחליף ביציבות ובעלות הבעלות הכוללת (TCO) שלה".

לסיום, שאלה מתבקשת: לאן אתה ממשיך מכאן?
"אני יכול להגיד לך לאן אני לא הולך: לא אהיה מנמ"ר. מיציתי את הנושא מבחינתי. החלטתי ללכת לכיוון של ייעוץ, כדי לתרום מהידע ומהניסיון שלי. אמשיך להיות חלק מהקהילה, שאני חייב לומר שלאנשים ומחשבים יש חלק גדול בה".