בכירי ההיי-טק שבונים גשר לחיים עבור נוער בסיכון

חברות היי-טק, כמו גם עובדים ומנהלים בענף, תורמים לקהילה בדרכים שונות. במסגרת זו, יש לא מעט יוזמות פרטיות שלא ממש מקבלות תשומת לב תקשורתית, וחלקן פועלות כבר שנים רבות. אחת מהן היא הפעילות של עמותת גשר אל הנוער, שמציינת השנה 20 שנים לפעילותה.

גשר אל הנוער מלווה ומסייעת לתלמידי תיכון שנכללים תחת ההגדרה של נוער בסיכון. היא מעניקה להם בית חם שאליו הם באים לאחר שעות הלימודים, שם הם מקבלים שיעורי עזר, ליווי צמוד של חונכות, ארוחה חמה והקניית כישורי חיים. בסוף היום הם שומעים הרצאה ופוגשים אנשים מעניינים.

דב הלפרין, מנכ"ל ומייסד HMS, ומקים עמותת גשר אל הנוער. צילום: ניב קנטור

הפעילות הזו היא פרי יוזמה פרטית לחלוטין, כאמור – של בני הזוג ורדה ודב הלפרין מתל אביב. ורדה היא מורה לשעבר וכיום נשיאת העמותה, ודב הוא דמות מוכרת ו-ותיקה בענף ההיי-טק, שמשמש כיו"ר חברת הייעוץ למחשוב פיננסי שהקים, HMS.

עמותת גשר אל הנוער מפעילה חמישה בתים חמים בתל אביב, רמת גן ורעננה, בעזרת מתנדבים ומורים, חלקם בשכר, שמלווים את התלמידים ומסייעים להם לעבור את בחינות הבגרות. התלמידים שזוכים להיכלל במסגרת מתחייבים לשרת שירות משמעותי בצה"ל, על בסיס הערך החשוב של לתת בחזרה לחברה שנתנה לך. כ-80 בני נוער משתתפים כיום במסגרות של גשר אל הנוער, ועד כה סיימו אותן כ-200 תלמידים.

עבור בני הנוער האלה, שנבחרים בקפידה, ההשתתפות בפעילות של העמותה היא בפירוש הגשר האחרון שיסייע להם לצאת מאותם מעגלים לא טובים שהם נקלעו אליהם.

התחלה משיעורים פרטיים וארוחה חמה בבית בני הזוג הלפרין

"הקמנו את גשר אל הנוער לפני 20 שנים, כאשר אז, המושג של תרומה לקהילה לא היה כל כך ידוע", אמר דב הלפרין, שייצג בראיון גם את רעייתו, ורדה, שמסרבת בכל תוקף להיחשף.

"הכול החל מניסיון אישי שלנו. כשילדינו היו תלמידים בתיכון, מימנו להם שיעורים פרטיים", ציין הלפרין. "רעייתי, ורדה, הכירה ילדים רבים שידם של משפחותיהם לא הייתה משגת לממן להם שיעורים, וזה השפיע על המוטיבציה שלהם ללמוד והגביר את ההידרדרות שלהם מבחינה חברתית".

כך החלה ורדה להזמין לביתם הפרטי שלה ושל בעלה בצפון תל אביב בכל פעם כמה בני נוער שהיא הכירה, נתנה להם ארוחה חמה, סייעה להם בשיעורים ובחומרי לימוד, ליוותה אותם במה שקורה בחייהם ועזרה להם לסיים את הלימודים עם בגרות.

"כאשר המיזם הזה החל להתרחב, התחלנו לגייס מורים-חונכים, שילוו את התלמידים", הוסיף הלפרין. "מודל הפעילות שלנו הוא הוליסטי ורואה את כלל העולמות של בני הנוער – ולא רק מהזווית של בית הספר והציונים. בכך הוא שונה מזה של עמותות דומות". לדבריו, "אנחנו תופרים חליפה אישית לכל ילד – בהתאם לחומרי הלימוד, לצרכים שלו והשלבים שלו בלימודים".

התלמידים מתקבלים לאחר תהליך מיון קפדני, שבו הם צריכים להוכיח שהם אכן רוצים לקחת אחריות על עתידם, מוכנים להשקיע כמה פעמים בשבוע מספר שעות לימוד, אחרי שסיימו את הלימודים בבית הספר, ולשהות במסגרת די קשוחה. הם מחויבים להתמדה ולאחריות להביא את חומרי הלימוד במקצועות שבהם הם צריכים סיוע.

במקביל, מנהלי העמותה ומנהלות הבתים נמצאים בקשר עם בתי הספר שבהם לומדים התלמידים המשתתפים בתוכנית ועם גורמי הרווחה. "לאורך כל תקופת השהייה בבית החם, לכל אחד מבני הנוער יש חונך צמוד, שמלווה אותו מהיום שבו הוא נכנס לבית ועד לסיום לימודיו", ציין.

שני עשורים של קבלות

20 שנות פעילות מספקות קבלות, שאותן מונה הלפרין בשמחה: 95% מבוגרי התוכניות של גשר אל הנוער זכאים לתעודת בגרות, 42% ממשיכים ללימודים במוסדות להשכלה גבוהה, 94% מתגייסים לצה"ל ו-95% משולבים בהמשך החיים, "כמו כולם", כלשונו.

ישי שנידובר, מנכ"ל עמותת גשר אל הנוער. צילום: קובי קנטור ז"ל

ישי שנידובר מכיר את העמותה היטב: הוא מלווה אותה מזה 13 שנים כמתנדב ובתחילת השנה מונה למנכ"ל שלה. שנידובר הגיע מענף ההיי-טק ובמשך 50 שנים מילא בו שורה של תפקידי ניהול, בין היתר בחברות טכם, נס ו-HPE. בנוסף, הוא היה מעורב בשלוש חברות סטארט-אפ. "נחשפתי לפעילות של העמותה במסגרת פגישה עסקית עם דב במשרדו, התחלתי לחנוך בני נוער, ובמשך הזמן זה סחף אותי והמעורבות שלי בה גדלה. נקשרתי אל בני הנוער ואני לא יכול לעזוב אותם", אמר. בין הפעילים בעמותה וחברי הוועד המנהל שלה נמצאים מנהלים בכירים נוספים בהיי-טק, בהווה ובעבר, בין היתר אסתר לבנון, שהקימה וניהלה את אגף המחשוב של השב"כ, ובהמשך הייתה מנכ"לית הבורסה; אלון בן צור, מנכ"ל בינת תקשורת מחשבים; ונתן גביש, מנכ"ל DXC טכנולוגיות.

"המוטו שלנו הוא לא רק להשיג תעודת בגרות. אנחנו רוצים להכין את בני הנוער לחיים. אנחנו מלמדים אותם איך לכתוב קורות חיים, לדעת להתראיין בראיונות עבודה ועוד", אמר שנידובר. "הדרישות שלנו מהם קשוחות", הוסיף. "אין דבר כזה להבריז. כשהם באים לכאן, הטלפונים שלהם ננעלים במגירה. אין ווטסאפים, אין שיחות ואין מסכים. הם לומדים בצורה פרטנית עם מורים מקצועיים על פי חומר הלימוד שלהם בבית הספר. הם מביאים את החומרים, זו אחריות שלהם".

מה מניע אותך להמשיך בפעילות בעמותה, ולנהל אותה?
"סיפוק שלא חוויתי בכל 50 שנות עבודתי בהיי-טק. אני מרגיש שאנ מציל ילדים והופך אותם לאזרחים נורמטיביים, שבתורם תורמים לחברה".

הסיפור של קתרין

אחת מהתלמידות שמשתתפות בפעילות העמותה היא קתרין פארג'אב, בת 16, שעולה לכיתה י"א באחד מבתי הספר התיכוניים של חיל האוויר באזור המרכז. היא סיימה את כיתה י' עם תעודה שכוללת ציונים שלא מביישים כל תלמיד בגילה. אבל אם לפני קצת יותר משנה, מישהו היה אומר לה שתסיים כך את כיתה י', ועוד בבית ספר שנחשב לאחד הטובים בארץ, היא הייתה מחייכת ואומרת שאין סיכוי.

פארג'אב נולדה בכפר שלם בדרום תל אביב, בת להורים שהתגרשו כשהייתה צעירה, ואמא שלה גידלה אותה ואת אחיה ואחותה – ועשתה את הכול למענם. "הסביבה שגרתי בה לא הייתה טובה", היא סיפרה בגילוי לב. "לא רציתי ללמוד, ובכיתה ח' התחברתי לבנות שכבר אז עישנו סמים והיו להן חברים בני 18 – וכך הדרדרתי לסמים בכמויות גדולות, עד כדי אשפוז". על העמותה היא שמעה ממנהלת בית הספר שבו היא למדה, שהפנתה אותה לשם.

קתרין פארג'אב. צילום: פרטי

"התלבטתי האם להצטרף", אמרה. "בהתחלה חשבתי שסאת פנימייה, וממש לא רציתי מסגרת כזאת". אבל בסוף היא החליטה לנסות, עברה לבית הספר הנוכחי שבו היא לומדת ומאז, כפי שהיא מעידה בעצמה, החיים שלה השתנו והציונים טיפסו למעלה. "הרגשתי שהבית החם שבו אני משולבת הוא מה ששינה לי את החיים והציל אותי", ציינה. פארג'אב שואפת לסיים בגרות מלאה ולשרת שירות משמעותי בצה"ל.

הבוגר שקיבל צל"ש

ארז חלפון, בן 30, הוא אחד מבוגרי העמותה. הוא לומד כיום הנדסת מכונות במכללת אפקה. "גדלתי ביד אליהו, למדתי בבית ספר חרדי, אבל עם הזמן התנתקתי מהדת והלכתי ללמוד בבית הספר צייטלין, שקיבל תלמידים מדרום העיר במסגרת האינטגרציה", סיפר חלפון.

גם הוא, כמו פארג'אב, לא השקיע בלימודים, ויחד עם כמה חברים שלו הם סומנו כבעייתיים בבית הספר – והיה חשש שינשרו. אבל גם כאן, מנהל בית הספר סיפר לו על העמותה, הוא התקבל לאחר שהוסברו לו התנאים הקשוחים וסיים בהצלחה בגרות. חלפון התגייס לצה"ל, שירת שירות משמעותי ואף קיבל צל"ש מאלוף הפיקוד על הפעילות שלו כחובש בצוק איתן. "בדיעבד, אין ספק שהפעילות בגשר אל הנוער הצילה אותי", הוא אמר.

ארז חלפון בימי שירותו הצבאי. צילום: פרטי

כאמור, השנה מציינת עמותת גשר אל הנוער 20 שנים לפעילותה, והיא מזמינה מתנדבים, מורים, אנשי היי-טק וחונכים להצטרף למסע שהיא מציעה להצלת בני נוער שהחיים לא חייכו אליהם, אבל בעזרת הצוותים של העמותה ובשילוב כוח הרצון של המשתתפים, הם הופכים להיות אנשים טובים יותר ונורמטיביים.