סטיבן הררי, Pacific Software: האוניברסיטאות לא מקנות לבוגרים שלהן יכולת לעבוד בתעשייה

"איך ייתכן שאחרי שלוש שנים באוניברסיטה אני יכול לקחת ביולוג שבקושי נגע במחשב ומהנדס אלקטרוניקה ולשניהם לוקח כמעט אותו הזמן להכשיר לתעשייה? סימן שמשהו לא בסדר ביחס של האוניברסיטאות לתחום", כך קובל סטיבן הררי, ה-CTO של בית התוכנה Pacific Software. הררי אמר את הדברים בכנס Embedded Software 2011 שהתקיים הבוקר (ה') במרכז הכנסים אווניו שבקריית שדה התעופה, בהפקת אנשים ומחשבים.

Pacific Software הוא בית תוכנה המתמחה בתחום המערכות משובצות המחשב שפיתח תוכנית הכשרה כדי להכין בוגרים לתעשייה בתחום ה-Embedded Real Time.

"הייתם מצפים שסטודנטים שסיימו את התואר בתחום הרלוונטי יידעו לתכנת בשפות הנפוצות, כגון C ו-++C, שיידעו מערכות הפעלה ומבני נתונים ושיוכלו לעבוד מהיום הראשון", אמר הררי. "אולם, מסתבר שלהכשיר אותם לוקח ארבעה חודשים וחצי, רק שישה שבועות פחות מביולוג או כימאי שאין לו רקע אקדמי בתחום".

לדבריו, הוא מראיין מדי שנה בוגרים מהאוניברסיטאות בארץ ומתחקר אותם מה למדו ומה לא למדו, וכך הוא יכול לנתח את מצבם. "באוניברסיטה אחת מלמדים ++C וטוענים שזה יותר טוב מ-C בלי ללמד C כלל. בארבע אוניברסיטאות מלמדים ג'אווה (Java), באחת מלמדים גם סכמות וגם ג'אווה. צריך בוגרים שיודעים היטב C ו-++C. בפועל, לכל היותר, הבוגרים עשו כמה תרגילים בתחום".

"גם בתחום מבנה הנתונים והאלגוריתמים (DS), רק שתי אוניברסיטאות מקיימות תרגול DS בשפת C או ++C", הוסיף. "כל האחרות מלמדות תיאוריה ופסוודו קוד. בתחום מערכות ההפעלה, בחמש אוניברסיטאות מתרגלים קצת את הסטודנטים ב-C בסביבת לינוקס (Linux). אוניברסיטה אחת רק מלמדת תיאוריה ובשתיים עושים תרגילים בג'אווה כאשר אני לא מבין בדיוק מה המשמעות של זה", אמר הררי.

"זה מה שיוצא מהאוניברסיטה, זה הבסיס שהם מקבלים", ציין. "האם זה מספק בסיס התחלתי לעבודה ב-Embedded Real Time? אני בספק. כשאנחנו לוקחים בוגר מדעי המחשב אנחנו צריכים ללמד אותם כמעט הכול מהתחלה – את שפת C מאפס, מימוש מבני נתונים. הם למדו משהו בשנה א' או ב' ולא זוכרים כלום".

"בגלל החסר הזה, קשה מאוד למצוא את הבוגרים המעולים", הוסיף הררי. "למעשה, צריכים לראיין 20 בוגרים כדי למצוא אדם אחד מתאים, ואם צריך לגייס 5-10 אנשים – אי אפשר לראיין כל כך הרבה מועמדים כדי למצוא את המתאימים".

לדבריו, "כשאני מדבר עם המרצים הרלוונטיים בפקולטה הם חוזרים על הטענה שלפיה התפקיד שלהם הוא ללמד תיאוריה והתפקיד של התעשייה הוא להכשיר את הסטודנטים בפרקטיקה. 60% מהסטודנטים ברחו באמצע הלימודים, כי הם לא הרגישו שהם מסוגלים להתמודד עם התיאוריה".

לסיכום אמר הררי, כי הברירה של החברות היא לגלות אנשים בעלי פוטנציאל ולהכשיר אותם בתוך החברה. לחילופין, הן יכולות לספק להם ליווי והדרכה ממהנדס ותיק או לשלוח אותם לקורסים חיצוניים שיקנו להם את הבסיס.