עודד ברידא, מנהל מוזיאון חללי טרזין: "הדורות הבאים לא ירוצו למוזיאון – חובתנו למחשב הכל"

"בעידן האינטרנט חלה חובה לשתף את המידע אודות השואה, לתעד ולצבור עוד ועוד נכסי מידע לטובת הדורות הבאים. הדור השני והשלישי של ניצולי השואה לא ירוץ למוזיאונים ולארכיונים. עלינו להביא אליהם את כל המידע בכל ערוץ אפשרי – לרבות באמצעות האינטרנט", כך אומר עודד ברידא, המנהל החדש של מוזיאון בית טרזין, הפועל בקיבוץ גבעת חיים איחוד שבשרון, בראיון לאנשים ומחשבים.

אחת המשימות המרכזיות שברידא נטל על עצמו במסגרת התפקיד שהתמנה לו לפני שלושה חודשים, היא להשקיע משאבים בתיעוד ובמיחשוב המידע הרב שקיים במוזיאון שבקיבוץ. המוזיאון הוקם ב-1975 כעמותה להנצחת זכרם של אסירי גטו טרזיינשטאט שנספו בשואה. הגטו, המוכר יותר בשמו הצ'כי טרזין, הופעל על ידי הנאצים בין השנים 1941 ל-1945 כביכול כגטו ליהודי צ'כיה, אבל בפועל שימש כמחנה ריכוז ומעבר למחנות המוות במזרח אירופה. לגטו הגיעו יהודים מגרמניה, סלובקיה, הונגריה, הולנד ודנמרק, ובסך הכל שהו ועברו בו 158 אלף יהודים. 90 אלף מהם נשלחו ברכבות להשמדה, 35,000 מתו בגטו עצמו מרעב וממחלות. בשיאו, נדחסו בו כ-58 אלף אסירים. ביום השחרור היו בגטו כ-30 אלף יהודים.

חלק מניצולי הגטו התמקמו בקיבוץ גבעת חיים איחוד, ובמסגרתו הוקצה שטח לייסוד בית טרזין, המשמש בית מפגש לניצולים ולמימוש חזונם לשימור זיכרון הגטו. ברידא החליף את המנכ"לית הקודמת של המוזיאון, אניטה טרסי, שכיהנה בתפקיד כ-15 שנה. הוא מוותיקי ענף ה-IT המקומי: היה 15 שנים בתפקידי IT במשרד הביטחון, 16 שנים כסמנכ"ל ב-CA לצידו של אריה אופנר, ושנה בתפקיד ניהולי בכיר ב-HP ישראל.

מה גרם לך לעשות את השינוי החד בקריירה שלך, המעבר מעולם הטכנולוגיה לעולם של זיכרון והנצחה?

"ללא ספק זה שינוי מבחינתי, ואני מגדיר אותו כמעבר 'מעולם הכסף לעולם הערך'. אבל זה לא לגמרי מקרי. אבי, משה ברידא, עלה מצ'כיה לישראל בשנת 1939 והשאיר שם את מרבית משפחתו, שנשלחה לטרזין בדרך לאושוויץ. ב-2006 יצאתי למסע שורשים לטרזין, כדי לגלות בין היתר מה עלה בגורל פאוול ברידא, אחיו הצעיר של אבי, שהיה שחקן כדורגל בליגת הספורט שפעלה בגטו, כחלק מפעולות ההסחה והתעמולה הנאצית שנועדו להוכיח שדבר לא קורה ליהודים וכי חייהם במחנה שלווים ורגועים.

הנהלת העמותה עשתה החלטה מאוד אמיצה לקבל דווקא אותי – כמי שמגיע מכיוון אחר לכאורה, אבל חי ומכיר את הנושא מתוקף השורשים האישיים שלי. אני רואה זאת כאתגר, כי המוזיאון והעמותה בכלל הם תופעה ייחודית בנוף ההנצחה של השואה".

אחד הפרויקטים הראשונים שעמדת בראשם הוא תערוכת הצילומים הנדירה LIGA TEREZIN שנפתחה בתל אביב לפני ימים אחדים, סמוך ליום השואה. מה עומד מאחוריה?
"התערוכה, LIGA TEREZIN, היא שיתוף פעולה בין המוזיאון לבין הצלם ואוצר התערוכות גיא רז. הוא יצא לפני כמה שנים למסע צילומים בצ'כיה ולגמרי במקרה נחשף גם הוא לפעילות הספורט שהייתה בגטו זה. יחד עם חומרים ארכיונים שכבר היו לנו במוזיאון, החלטנו לפתוח את התערוכה, כחלק מיעד שהצבתי לעצמי: הגברת הקשר והחשיפה של מורשת טרזין לבני הנוער והצעירים שבינינו.

נקודת המוצא לפרויקט היא האהבה למשחק הכדורגל, משחק הנערך בכל מקום בעולם, ומהווה מעין עולם מקביל לעולם האמיתי. הדבר נכון היום, אבל בוודאי שהיה נכון בעת שואת יהודי אירופה במלחמת העולם השנייה.

אני רואה בתערוכה פעילות שמטרתה להגיע לקהלי יעד רחבים, יותר מאשר רק אל משפחות הניצולים. התערוכה עצמה תעבור בסוף מאי כתערוכת קבע בבית טרזין וסביבה נקיים ימי עיון ופעילויות בנושא ספורט ושואה – תחום שלא מוכר לרבים, אבל היה אחד הנדבכים המרכזיים במאבק ההישרדות של היהודים בשואה וגם לפניה. אני מקווה שדרך הספורט נוכל להתחבר טוב יותר לבני הנוער, חיילים וצעירים".

מהם האתגרים שהצבת לעצמך בתפקיד?

"המרכזי שבהם הוא הוא מיחשוב כולל של המוזיאון, לרבות מסד נתונים על 160 אלף יהודי צ'כיה, סלובקיה, אוסטריה, גרמניה, הולנד, דנמרק ועוד. באופן טבעי, בגלל שהתקציבים לעולם אינם מספיקים, נושא המיחשוב במוזיאון לא יכול היה לקבל תשומת לב ראויה. כך, למשל, בסיס הנתונים שלנו הוא עדיין בגרסת דוס והמטרה הראשונה היא כמובן לשדרגו. כך, אחת הפעולות הראשונות שכבר עשיתי, היא מעבר לפלטפורמת מיקרוסופט.

אחד הדברים הייחודיים לגטו טרזין, הוא התיעוד הקפדני והפרטני שגילינו שם. יש ברשותנו כ-6,000 פריטים מקוריים אותם ברצוננו לסרוק ולהעביר דיגיטציה. כמות המידע שיש לנו על הגטו היא עצומה. יש במוזיאון אלפי תיקי תיעוד עם עדויות וחומר ארכיוני יקר מפז. אני קורא לכל עמיתי וידידי מהענף, להתגייס ולתרום למוזיאון ולסייע בשדרוג מערכות המידע והמיחשוב שלו.

אנו מקיימים מגעים שוטפים עם יד ושם כדי להגביר את אלמנט ההנצחה והחשיפה לניצולי טרזין מכל העולם. מדי שנה מבקרים במוזיאון כ-8,000 איש, רובם בקבוצות. המטרה היא להגדיל נתון זה משמעותית, ולהגיע לקהלי יעד רחבים".

כיצד תנהל את התקציב שעומד לרשותך?

"התקציב השנתי נע בסדר גודל של כמה מיליוני שקלים. הוא מבוסס בעיקרו על תרומות, וכן תמיכות של גופים דוגמת ועדת התביעות.

מי סייע לך בהרמת פרויקט לא פשוט זה?

"חטיבת ההדמיה וההדפסה של HP ישראל, בראשות ידידי, שלומי פרייס, תרמה את כל ההדפסות בפורמט רחב באמצעות מכונות הדפוס הדיגיטליות של HP ואינדיגו ובשימוש במוצרים אחרים שלהם. כמו כן קיבלנו סיוע נדיב מקרן אריסון, ומוועידת התביעות, שהפכה להיות גוף חשוב מאוד בהנצחת השואה".