המחשב החדש של אסוס ליוצרי תוכן – לא עוד אמירה שיווקית

אחת האמירות השיווקיות החזקות ביותר בשנתיים האחרונות היא צירוף המילים "מחשב ליוצרי תוכן". בהרבה מאוד מקרים זה פשוט אומר מחשב חזק, אם תרצו אפילו תחנת עבודה. בחלק ניכר מהם, מדובר במחשב שמתאים למשחקים המודרניים ומבוסס על כרטיס מסך מודרני ורב עוצמה שמתאים גם ליוצרי תוכן.

המקרה של ProArt Studiobook 16 OLED מבית אסוס שונה. אי אפשר לטעות שמדובר במחשב שאכן מיועד ליוצרי תוכן, ולא מאחר שהשם שלו כולל את מילות הקוד ההכרחיות. זה מאחר שברגע שמרימים את המכסה שלו מגלים חוגה משמאל למשטח השליטה הגדול למדי – חוגה שמכונה, איך לא, ASUS Dial. החוגה הזו משמשת כדי לבחור במהירות אפשרויות בתפריטים השונים, ומיועדת בעיקר לשימוש עם תוכנות יצירת התוכן של אדובי שמוכרות היטב – אם כי כמובן לא בלעדיות – במגזר השוק המסוים הזה.

החוגה מגיבה בקלות לסיבובים, ובכל עת שמזיזים אותה מופיעה חוגה תואמת על מסך המחשב שמריץ את Windows 11 Pro. האפשרויות ברורות לעין, ועל אף שבהתחלה זה נראה קצת לא טבעי, ברגע שמתרגלים ומגדירים נכון את האפשרויות ניתן לעבור לשימוש בעכבר ובגלגלת בלבד, כמעט בלי לגעת במקלדת, אלא לצורך הקלדת טקסטים בעת הצורך.

יש לציין שאסוס הזיזה את המקלדת במחשב החדש קצת למעלה, והיא רחוקה יחסית ממשטח השליטה, שבחלקו התחתון יש שלושה כפתורים פיזיים – עוד היבט די יוצא דופן מול ניידים "רגילים". אולם, המקלדת נוחה לשימוש והמקשים יורדים היטב, כך שההרגשה טובה וקל להתרגל די מהר להקלדה זריזה.

את ההגדרות של החוגה מגדירים באמצעות ProArt Creator Hub – יישום השליטה המובנה של אסוס עצמה, שלא רק מאפשר לבדוק את מצב המערכת אלא גם להגדיר הגדרות שונות, כולל יצירת קבוצות עבודה שמכילות אפליקציות שאותן מפעילים בלחיצת כפתור בבת אחת, לפי הצורך. כאמור, אפשר גם להגדיר את החוגה לאפליקציות שונות, עם הגדרות רבות שמוכנות למוצרים של אדובי, אבל גם לשולחן העבודה הרגיל. לברירת המחדל של שינוי בהירות ועוצמת הקול הוספתי בקלות מעבר בין שולחנות וירטואליים ומעבר בין אפליקציות פתוחות.

מסך OLED מרהיב, איכותי ואפילו חווייתי

כיאה למחשב שמיועד ליוצרי תוכן מצויד ProArt Studiobook 16 OLED, כפי ששמו רומז, במסך OLED מרהיב, איכותי ואפילו חווייתי, בגודל של 16 אינץ'. הוא מציע רזולוציית 4K, שזה כמעט דבר מחויב עבור יוצרי תוכן מודרני, ויש לו יחס היבט של 16:10. המחשב מציע בהירות של 500 ניט ותמיכה של 100% במרחב הצבעים DCI-P3, והוא מגיע מכויל היישר מהמפעל, עם רמת דיוק של Delta-E < 2. בתוכנית השליטה אפשר להגדיר פרופילים אחרים של צבע למטלות שונות.

הדגם שהגיע לבדיקה, H5600Q, מבוסס על מעבדיה של AMD. מבין האפשרויות השונות, המחשב המסוים הזה צויד בחזק ביותר האפשרי – Ryzen 9 5900HX, שהוא מעבד שמונה ליבות פיזיות, שתומך בעבודה בריבוי נימים, או 16 ליבות לוגיות, במהירות בסיסית של 3.3 גיגה-הרץ ובמהירות מרבית של 4.6 גיגה-הרץ. הביצועים היו בהתאם: גבוהים ויפים בכל בדיקה, אם כי נמוכים לעומת הביצועים של מחשבים המבוססים על המתחרים התואמים ברמה של אינטל מהדור ה-12. כיאה למחשב ליוצרים, שזקוקים לעוצמה גרפית רבה, הוא מגיע גם עם GeForce RTX 3070 Max-Q עם 8 גיגה-בייט זיכרון GDDR6.

יחד עם זיכרון RAM מסוג DDR4-3200 בנפח של 32 גיגה-בייט (אפשר להרחיב עד 64 גיגה-בייט) ועם מערך אחסון ב-RAID, המבוסס על שני כרטיסי SSD M.2 NVMe בנפח של 1 טרה-בייט האחד, מדובר במחשב שמציע עוצמה מבין החזקות שניתן למצוא כרגע בשוק, עד שיתחילו מתישהו ב-2023 להגיע ניידים עם המעבדים החדשים של אינטל או AMD. הוא גם עושה את זה בלי להתחמם יותר מדי.

מהצד השני

עם זאת, יש ב-ProArt Studiobook 16 OLED שני דברים – האחד בלתי נמנע והשני קצת מאכזב, שגם אליהם צריך לשים לב. הדבר הראשון הוא המשקל היחסית כבד, במיוחד לדור שלא ידע את מחשבי ה-4 וה-5 ק"ג. המשקל של המחשב החדש עומד על 2.4 ק"ג. הוא לא מחשב שמניידים בהתמדה ממקום למקום, במיוחד אם אין צורך – ולא רק בגלל המשקל. על אף שהוא מצויד בסוללה יחסית גדולה, 90WHr, הוא לא יכול להחזיק מעמד יותר מדי שעות, בטח שלא יום שלם – בגלל הצריכה הגבוהה של מסך ה-4K וכרטיס המסך החזק, גם אם הוא בגרסה "חסכנית". לא סתם מלווה את המחשב מטען ענק שמספק 240 וואט – יש מקרי שימוש, כמו כיול הצבעים של המסך, שבלעדיו זה לא הולך.

הדבר השני הוא המחיר הגבוה, באופן כמעט טבעי לתצורה הגבוהה ולייחודיות שלו. הוא עולה 11,600 שקלים בתצורה שאליה הוא הגיע לבדיקה. זה אולי יקר, אבל מי שפרנסתו ביצירת תוכן, במיוחד אם הוא משתמש גם כך בתוכנות של אדובי – כדאי שיכניס ProArt Studiobook 16 OLED לרשימת הבדיקה שלו.
צבי קצבורג