אל תאמרו עוד BYOD

חבר שלי, שעובד במחלקת ה-IT של ארגון גדול, פנה אלי בשבוע שעבר עם חיוך עקום. התברר שהחברה שלו החליטה לאמץ מדיניות BYOD, ולאפשר לכל מי שרוצה בחברה להשתמש בטלפון החכם שקנה לעצמו. החברה אף הרחיקה לכת והודיעה שהיא לא מתכוונת יותר לספק לעובדים מכשירים חדשים ושמהיום והלאה החומרה למעשה נמצאת באחריותם. הוא סיפר לי שההחלטה של ההנהלה הגיעה לאחר שעובדים רבים בחברה התחילו לדרוש להחליף את המכשירים שלהם – בממוצע בני שנה וחצי – למכשירים החדשים שיצאו בחודשים האחרונים. כל דבר מעניין שיצא לאחרונה נכנס לרשימת הדרישות, החל מהנקסוס (Nexus) של גוגל (Google) ו-LG, דרך ה-One של HTC, ה-iPhone 5 ועד ה-Galaxy S4 של סמסונג (Samsung). "הם הבינו בהנהלה שהם לא יוכלו לרצות את העובדים", הוא סיפר. "הם העדיפו שיהיה להם שקט והורו ל-IT להכין גרסאות יישומים התואמות לכל הסביבות שנמצאות בשימוש כיום", הוסיף.

"אז מה הבעיה?" דחקתי בו, "אז אתם צריכים להכין יישומים גם לאנדרואיד (Android), גם ל-iOS של אפל (Apple) וגם לחלונות פון (Windows Phone) –  'ביג דיל'". זה דווקא נראה לי נכון מבחינת החברה, וזה יחסוך להם כסף, במקרה המסוים הזה.

החיוך העקום חזר; "אתה צוחק, נכון? אתה הרי צריך לדעת מה הולך בשוק מערכות ההפעלה היום. ברגע שאתה משחרר את הרסן – אתה משחרר את הרסן! לא תוכל לחזור בך בלי לעשות בלגן בחברה. מה אני אעשה בשנה הבאה אם אני אצטרך לכתוב יישום גם לפיירפוקס (Firefox) או לאובונטו (Ubuntu) או טיזן (Tizen), או אלוהים יודע מה עוד?.. רק בגלל ששניים מעובדי החברה החליטו שזה מה שבא להם? ומי יממן את זה בעולם בו מקבלים פחות כסף לפיתוח ממה שצריך? ניסיתי להסביר לבוס שלי כדי שיסביר למנהלים. לא עזר. BYOD? אין אפילו קללה שמתאימה לזה".

ניתן להתייחס לשיחה הזו בקלילות. "ברור" תאמרו, "איש ה-IT לא רוצה לעבוד קשה. מה שטוב לכל עובדי החברה, רע בשבילו". אבל האם זו באמת הנקודה? מי באמת קובע מהי רמת ה-BYOD שאפשר לחיות איתה ומהי רמה שעליה אפשר לומר לעובדים: "רגע, עברתם את הגבול. לזה אנחנו לא מסכימים"? האם באמת אתם רוצים שהארגון שלכם יספק BYOD מלא – אבל מלא לחלוטין? האם אתם רוצים באמת להיות מוכנים לכל מכשיר שיהיה בשוק, עם כל מערכת הפעלה? האם אתם חושבים שאתם צריכים לספק תשובה גם למכשירים שמערכת ההפעלה שלהם תופסת בקושי 1%  מנתח השוק הגלובלי?

את התשובה קיבלתי במקרה בסוף השבוע בפגישה עם מאוריציו קאפוביאנקו, מנהל תחום המובייל בחברת האבטחה אקרוניס (Acronis). הגענו להסכמה מהר מאוד שמגמת ה-BYOD תמשיך ותגדל אבל אף פעם לא תגיע ל-100% מהשוק בגלל שארגונים ביטחוניים, ממשלתיים וכדומה, לא יוכלו להרשות לעצמם את האפשרות הזו. הסכמנו שמדובר גם במצב של 'Win-Win' – העובדים נהנים מהמכשירים שהם בוחרים והארגון נהנה מיותר שעות עבודה.

"האם ה-BYOD הוא מגמה שתתמוך ב-100% ממערכות ההפעלה?", שאלתי וחשבתי שאני מקשה עליו. התשובה שלו דווקא הייתה מהירה מאוד: "לא, זה בלתי אפשרי", הוא ענה. למעשה, הפתרון שהוא הציג בפני תומך כיום באנדרואיד וב-iOS, והם שוקלים להוסיף תמיכה בחלונות פון של מיקרוסופט (Microsoft) כי היא כבר משמעותית יותר בשוק. "ומה עם שאר הרשימה?", שאלתי. "אנחנו לא נתמוך בכל מערכת הפעלה, אנחנו נפעיל רגולציה על מה שכן ומה שלא. אנחנו נתמוך רק במערכות הפעלה שיהיו באמת משמעויות בשוק, ואני לא חושב שאנחנו נפגע בעצמנו עקב כך", הוא אמר.

אז הנה התשובה: מהיום אל תאמרו BYOD (ר"ת Bring Your Own Device). תתחילו לומר RBYOD, שזה כמובן ראשי תיבות של Regulated Bring Your Own Device, או BYOD רגולטיבי, או כל המצאה אחרת שבא לכם.

אתם לא צריכים כחברה להבטיח פתיחות מוחלטת לכל מכשיר ולכל מערכת הפעלה. אתם צריכים לספק רשימה של אפשרויות לבחירה, שתכלול כמובן כמה אפשרויות מציאותיות – ועדיף יותר משתיים. בכל צורה ודרך תמיד יהיה עובד אחד לפחות שיתלונן, גם אם תבחרו ב-BYOD פתוח ומלא לחלוטין. אני משוכנע שגם בין העובדים יש כאלה שלא ממש אוהבים את השיטה הזו ורוצים שהארגון ימשיך לספק להם מכשירים.

ה-BYOD כנראה ינצח, אבל עם RBYOD תוכלו לפחות לשמור על שליטה מסוימת שתבטיח לכם שלא תשקיעו קצת יותר מדי.