מבקר המדינה: ישראל מאחור במדד מהירות ההורדה בגלישה סלולרית

על אף שמדינת ישראל ממותגת כאומת החדשנות, היא נמצאת מאחור, באופן בולט ואף מביש, במדד החציוני של ההורדה בגלישה סלולרית. בנוסף, מהירות הגלישה בישראל איטית הרבה יותר מאשר באירופה – כך עולה מדו"ח מבקר המדינה, שמתפרסם היום (ג').

המבקר, מתניהו אנגלמן, מציין כי ישראל מדורגת במקום ה-64 מ-145 מדינות במדד החציוני של מהירות ההורדה בגלישה סלולרית. הוא קובע כי "משרד התקשורת לא אכף את סמכותו כדי להטיל עיצומים כספיים על חברות תשתית הסלולר בכל הנוגע לכיסוי סלולרי, והסתפק בדיווחים של החברות, שאמרו כי הן עומדות בחובתן לספק כיסוי סלולרי".

אולם, לדברי המבקר, המציאות שונה וחמורה הרבה יותר מאשר דיווחי החברות: על פי בדיקה שמשרדו ערך, בעשרות ישובים בארץ יש קשיים משמעותיים באיכות הקליטה. למעשה, רק ב-3% (!) מהרשויות המקומיות שנבדקו הקליטה טובה.

על פי נתוני הדו"ח, בישראל יש 8,262 מתקני שידור סלולריים, והכנסות חברות תשתית הסלולר הגיעו בסוף 2022 ל-9.1 מיליארד שקלים. גם כאן באים הפערים בין מרכז הארץ לפריפריה לידי ביטוי: המבקר מצא שב-18 ישובים שנבדקו, מרביתם בפריפריה, כמעט מחצית מהתושבים דיווחו על קשיים בקליטה וגלישה בסלולר. זאת ועוד, ב-53 ישובים ערביים באזורים פריפריאליים אין בכלל מתקני קליטה של הדור החמישי הסלולרי.

נתונים אלה עומדים מול מציאות שבה צריכת הנתונים הסלולריים גדלה מאז 2013 פי 28, וצפויה לגדול עד פי 43 עד 2030, עם התפתחות יישומים חדשים על גבי התשתית הסלולרית.

הביקורת על משרד התקשורת

כאמור, המבקר מותח ביקורת על התנהלות משרד התקשורת, שלא ממלא את תפקידו כרגולטור ראשי של חברות הסלולר. "משרד התקשורת לא גיבש מתודולוגיית פיקוח לבחינת מידת העמידה של חברות תשתית הסלולר בחובותיהן ולמעשה, אין בידיו די מידע כדי לדעת האם ובאיזו מידה עומדות החברות בחובותיהן לספק שירות סלולרי בכיסוי ובאיכות הנדרשים על פי הרישיונות שהוענקו להן", כותב אנגלמן.

לגבי המחסור במתקני שידור – כאמור, במיוחד בפריפריה, הוא מציין כי "המשרד כלל לא בדק כמה מתקני שידור דרושים כדי למלא את החסר, לא בדק את היקף הפריסה של מתקני דור 5, והיקף זה אפילו לא עומד בדרישות שמשרד התקשורת הציב בפני החברות".

ליקויים בהגנה מפני קרינה

עוד מצביע הדו"ח על ליקויים בהגנה על הציבור מפני קרינה ממתקני שידור סלולריים. אמצעי הפיקוח שמפעיל המשרד להגנת הסביבה לצורך בחינת הקרינה בפועל ממתקני השידור תלויים ברובם בנתוני מדידות שהמשרד מקבל מחברות תשתית הסלולר. נוסף על כך, לא הותקנו תקנות לקביעת רמות חשיפה מרביות, כמתחייב מהחוק. תחת זאת, המשרד להגנת הסביבה קבע כללים לרמת החשיפה המותרת, ללא התייעצות עם משרד הבריאות, כיוון שמשרד זה לא עוסק בנושא השפעות הקרינה הבלתי מייננת על הבריאות.

המבקר מציין שבנושא זה אין שקיפות מלאה בהצגת הנתונים לציבור – דבר שלא מאפשר לאנשים לקבל החלטות לגבי שימוש בטלפון סלולרי באזורים מסוימים. זאת, בניגוד למה שמקובל בעולם.

אנגלמן ממליץ שמשרדי הממשלה, ובראשם משרדי התקשורת, משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה, והשרים שבראשם, יפעלו לתיקון כלל הליקויים המפורטים בדו"ח. לדבריו, תיקון הליקויים עשוי להשיג שיפור ברמת השירות הסלולרי הניתן לציבור בישראל, תוך הקפדה נאותה על שמירה על בריאות הציבור.