ערים חכמות ונגישות טכנולוגית לאנשים עם מוגבלות

כתב: יובל וגנר, מייסד ונשיא עמותת נגישות ישראל.

תחשבו לרגע כמה אנשים אתם מכירים ולכמה מתוכם אתם קוראים חברים. מי הם? איך הם נראים? האם הם דומים לכם או שמא הם שונים מכם?

על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 18% מהאוכלוסייה הם אנשים עם מוגבלות, בין אם אלה מוגבלויות פיזיות, חושיות כגון שמיעה או ראייה, או קוגנטיביות-שכליות. בדרך כלל, כשמדברים על נגישות, ישר חושבים על אלה עם מוגבלויות נגישות פיזית, שנעזרים בכיסא הנגישות. אנחנו נחשפים בדרך כלל למוגבלויות הנראית לעין. מכאן נובע, ככל הנראה, הקושי להבין את קשיי הנגישות של אנשים עם מוגבלות, בייחוד במרחב הדיגיטלי.

נגישות נדרשת על מנת לאפשר להתגבר על מחסומים ומכשולים שהמוגבלות יוצרת. עמותת נגישות ישראל פועלת כדי לאפשר לאלה שנגזר עליהם לחיות עם מוגבלות להמשיך לחיות חיים נורמליים, ללמוד, לעבוד, לבלות, לטייל ולקנות, וכל זאת בצורה נוחה ועצמאית, למרות ועל אף המוגבלות.

כאשר אדם "רגיל" מתנהל במרחב הדיגיטלי – הכול פשוט עבורו. ההתקדמות והתפתחויות הטכנולוגיות שהתרחשו בשנים האחרונות מנגישות עבורנו שירותים רבים, שעד לא מזמן אפשר היה לבצע אותם רק באופן פיזי. כך, לדוגמה, אם בעבר היינו חייבים לגשת לסניף הבנק, כיום מרבית הפעולות יכולות להתבצע באופן דיגיטלי. כך הדבר גם לגבי שירותי ממשלה ושירותים מוניציפליים – אם פעם נדרשנו לשלם חשבונות אך ורק דרך הדואר או מחלקות הגבייה, כיום ניתן לשלם אונליין עבור שירותים רבים. כמובן שניתן רק לברך על השינוי לטובה.

כבר עכשיו ברור שהעתיד יהיה יותר ויותר טכנולוגי – הן במרחב האישי-ביתי והן במרחב הציבורי: ממכוניות אוטונומיות דרך האינטרנט של הדברים, מציאות מדומה, יישומים חכמים ועד רובוטיקה.

האם הערים תהיינה חכמות גם עבור אנשים עם מוגבלות?

רשויות מקומיות רבות מתחילות לקדם פתרונות טכנולוגיים לשיפור ניהול העיר וייעול השירות לתושב, במה שנקרא ערים חכמות. נשאלת השאלה: האם הערים תהיינה חכמות רק ל-82% מהתושבים, או חכמות ונגישות ל-100% מהתושבים?

חשוב להבין שהנגשה טכנולוגית טובה לכולם, היא קריטית לאנשים עם מוגבלות אך משפרת את נוחות השימושיות לכולם. כך, לדוגמה, אם אתר של רשות מוניציפלית לא נגיש, אנשים עם מוגבלות לא יוכלו לבצע פעולות שעבור מרבית האוכלוסייה נחשבות לבסיסיות, כגון לברר מידע ולבצע תשלומים.
כאשר דנים בערים חכמות ובשאיפה של ישראל להתקדם עם הטכנולוגיה, צריך להדביק את הפער הטכנולוגי גם מול אנשים עם מוגבלות.

אבל הדבר רלבנטי לא רק למרחב הדיגיטלי, אלא גם לכל הפתרונות הטכנולוגיים שנוצרים במרחב האורבני, על ידי הרשויות העירוניות. בידי הרשויות אחריות כפולה; תחילה, עליהן לוודא שכלל הפתרונות הדיגיטליים עבור התושב שבתחום אחריותן מונגשים לכל סוגי המוגבלויות ושנית, עליהן לחשוב ולייצר פיצ'רים ייחודיים ודיגיטליים, שיכולים לסייע לקידום אנשים עם מוגבלות.

למשל, כאשר רשות עירונית תחליט להעניק לתושבים סיוע בחיפוש אחר חניה, באמצעות פיתוח אפליקציה לאיתור חניות, ברור שהם יברכו על כך. אולם באותה נשימה, יכולה העירייה להגדיל ולעשות ולפתח בתוך אותה אפליקציה חיפוש חניות עבור נכים, ולסייע בכך גם לקהילת האנשים עם מוגבלות בעלי תו חנייה לנכה.

דוגמה נוספת: אם עירייה תתקין חיישנים שמטרתם למדוד ולנטר את רמת זיהום האוויר עבור בקרה ושליטה, התושבים יברכו על כך שהיא דואגת לשלומם ולבריאותם. אבל היא יכולה בד בבד לחשוף את המידע הזה בפני אנשים עם מחלות נשימה, על מנת שידעו מאילו מקומות להימנע.

כמו כן, אם עירייה תפתח מערכת חיישנים ובקרה בעיר לטובת סידורי אבטחה, התושבים ירגישו בטוחים יותר במרחב העירוני. דמיינו לעצמכם מערכת שתאפשר לכוון תושב עיוור ללכת ברחוב ולחצות כבישים ללא צורך בכלב נחייה.

הצורך לבחור

השאלה המעניינת היא: האם הרשויות תבחרנה להיות חכמות ונגישות טכנולוגית?

חשוב להדגיש שהנגשה לא כרוכה בעליות בשלב הרעיוני ובשלב האפיון שלה. ערים שינגישו כבר מההתחלה תחסוכנה משאבים רבים.

שם המשחק הוא מודעות. ברור שמה שמחייב החוק ומה שמחייבות תקנות הנגישות צריך להיעשות. השאלה האמיתית היא כמה רשויות ירימו את הכפפה ויחפשו את הדרך לא רק לעשות את מה שחובה, אלא גם את מה שיעשה אותן לערים נגישות וידידותיות לכלל האוכלוסייה, ולא רק ל-82% ממנה. אלה בוודאי יהיו ערים חכמות.

ב-20 במרץ תתקיים בתל אביב ועידת נגישות ישראל החמישית. לוועידה מגיע מרצה בינלאומי בשם גיימס תו'רן, סמנכ"ל ארגון G3ict ומומחה לנגישות ערים חכמות. אם אתם עוסקים בנגישות בערים או מצויים בתחום הערים החכמות, אל תחמיצו להגיע וללמוד על תחום מרתק של נגישות בשנים הקרובות, בעידן הטכנולוגיה.