מהירח למאדים: כיצד מחשוב יעזור לאנושות לבצע את הקפיצה הענקית הבאה? – חלק ב'

כתב: יאן פישר, אוונגליסט גלובלי לטכנולוגיות מתקדמות ברד-האט

ניתן להעריך כי חומרת מחשבים תלך בעקבות אותו דגם של תוכנה, ומאמץ משותף של גורמים רבים המשתמשים בעקרונות תכנון קוד פתוח, כמו אלה המשמשים ב-RISC-V, ייצרו מעבדים המריצים את המוח של ספינת החלל או של מודול הנחיתה.

הנמכת מחסום הכניסה עבור תכנון אלקטרוני, הינה אחד היעדים העיקריים של יוזמה שהושקה על ידי DRAPA, שנועדה לעבוד עם קהילת המיקרו-אלקטרוניקה ליצירת סדר יום מחקרי שיתופי בפעילות ובעלויות, כדי להביא מיקרו-מערכות לעידן חדש של חדשנות. DRAPA מסייעת במידה מסוימת לתכנוני חומרה בקוד פתוח.

פרויקט DRAPA עשוי להוזיל את נקודת התכנון של מעבד ממיליארדי דולרים בעלויות מו"פ, לעשרות או מאות אלפי דולרים, או אפילו פחות; ומשנתיים-שלוש הנדרשות כדי שפיסת סיליקון חומרה חדשה תהיה מוכנה לייצור, לאספקתה בתוך שבועות.

ראו עד כמה ובאיזו מהירות העולם משתנה – מדובר ביצירת מערך סטנדרטי של תכנוני כלים וחומרה הניתנים ליישום והינם נגישים. כפי ש-DRAPA עצמה אומרת: "אנו צריכים לצאת ממסורת ולאמץ חדשנות".

התאמה לדרישות מחשוביות חדשות

ממש כפי שהפיכה לקומודיטי וסטנדרטיזציה הפכו מחשבי-על מקנייניים לתכנונים פתוחים יותר, כך, אם אנו באמת רוצים לאפשר את המסע למאדים וחקר מאויש, יהיה צורך בשינוי בסיסי של הדרך בה אנו ניגשים לתשתיות מחשוב.

כאשר חושבים על חלק ממערכות המחשב שהיו על סיפונה של ה-ISS, הרי בדרך כלל הן נשארות בחלל. למחשבים בהם אנו משתמשים היום על כדור הארץ, יש אלפי פעמים עוצמה רבה יותר מאשר למחשבים הפועלים בחלל.

זה המקום בו עבור משימות חלל מורחבות, הופך הרעיון של תשתיות ניתנות להרכבה (Composable) למעניין מאוד. תשתית ניתנת להרכבה מתייחסת להתקני מחשוב, אחסון ותקשורת, כאל מאגרים של משאבים הניתנים להקצאה כנדרש ובזמן אמת, בהתאם למה שדורשים עומסי עבודה שונים.

יאן פישר, אוונגליסט גלובלי לטכנולוגיות מתקדמות ברד-האט. צילום: רד-האט

הגישה אינה שונה מזו של ענן ציבורי, בו מבקשים קיבולת משאבים ומקבלים אותה ממאגר משותף – פרט לכך שתשתית ניתנת להרכבה יושבת באתר פיזי בארגון או במרכז נתונים – או במקרה עליו אנו מדברים, בספינת חלל – כאשר מטרות וצרכי המחשוב משתנים בהדרגה מהכנסת החללית למסלול ואז טיסתה למרחקים.

לדוגמה, במאמץ עצום כמו Mars One, ברגע שהחללית תנחת, היא לא תעזוב את מאדים. לכן מערכות המחשוב עליה צריכות להיות "ענן נייד" בעל מודעות עצמית, היכול לשנות את התצורה שלו באופן חכם כשהוא בנוי מרכיבים בסיסיים כמו מעבדים, זיכרון ואחסון, ולהריץ מערכת הפעלה לשימוש כללי ותוכנת Orchestration.

הרחבת יכולות אנושיות עם בינה מלאכותית

המטבע היקר ביותר בעולם הינו זמן (שעות אדם), במיוחד בפתרון בעיות. למידת מכונה ובינה מלאכותית משנות בדרך כלל תעשיות ותחומים, באפשרן לבני אדם להשקיע זמן בהתמקדות בבעיות רבות-ערך.

בחלל יוכלו טכנולוגיות אלה לשנות את המשחק, כאשר מחשבים יוכלו לאסוף ולנתח נתונים, ולפעול על פיהם במהלך הטיסה, בלי צורך לערב בכך בני אדם. שיגור אדם לחלל הינו מאמץ יקר ביותר – נאס"א הודיעה ביוני השנה כי היא תפתח את תחנת החלל הבינלאומית לאנשים פרטיים ולעסקים מסחריים בעלות של כ-35,000 דולר לאסטרונאוט ללילה.

אימוץ חדשנות והתרחקות משמרנות ומסורת, הוא מה שסייע לאנושות לנחות על הירח. הגעה אל מאדים ומעבר לשם, תדרוש שינוי מהותי בדרך בה אנו משתמשים בתשתיות מחשב מהמדף, שהינן מודולריות ובעלות יכולת למידה עצמית, ובדרך בה אנו מתכננים חומרה, ויצירת מרחב שותפים מלא של חברות העובדות יחד לדחיפת הגבולות של כל מה שחשבנו שהינו אפשרי. רוח זו ונכונות זו לדחוף את הגבולות, הן אלה שעשו את משימות אפולו להצלחה.

אנו צריכים לרתום פעם נוספת את אותה רוח, ואין מקום טוב יותר למצוא בו חדשנות ושיתופיות מאשר בקהילות הקוד הפתוח. כאשר אנו מקדמים את גבולות האנושות, פתיחות ושקיפות הן מפתח להצלחה, וזו לכן הסיבה לכך שנאס"א עצמה פותרת חלק מבעיותיה הגדולות ביותר עם תוכנות קוד פתוח ומיקור-המונים.