פודקאסט אנשים ומחשבים: חינוך על כנפי הדמיון

ערב פתיחת שנת הלימודים קיימנו ראיון עם אורי בן ארי, מייסד ונשיא קרן אתנה, לפודקאסט אנשים ומחשבים, על איך תיראה כיתת העתיד וכיצד המיזם של חלוקת מחשבים למורים שיפר את מעמדם ומשנה את פני מערכת החינוך

אורי בן ארי.

זוכרים את הימים שלכם בבית הספר? הם כנראה נראו כמעט בדיוק כמו שהם נראים כיום – כיתה, שולחנות וכסאות, לוח, ומורה שעומדת בפני הכיתה ומסבירה את החומר. נכון, היום כבר יש מצגות ועזרים טכנולוגיים אחרים, אבל התלמידים ממשיכים לשבת בכיתה ולנסות לעקוב אחרי ההסברים, תוך כדי סיכומים במחברת. עכשיו תארו לעצמכם שאתם נכנסים לכיתה ללא לוח וגיר ובלי שולחנות, המורה מכבה את האור ועל הקירות מופיעה כל סביבה שאתם יכולים לדמיין לעצמכם, ואתם נכסים לתוכה בעזרת הדמיון והכלים הדיגיטליים, וברגע אחד אתם במערת האדם הקדמון, ואחר כך אתם ביער קסום אי שם מעבר לים ואתם יכולים לגעת, לדמיין ולהשתתף באופן פעיל בשיעור.

התסריט הזה אינו דמיוני אלא חלק מעוד מיזם שמובילה קרן אתנה, והוא נקרא 'מעבדת הדמיון' וכבר תתחיל לפעול במספר בתי ספר בישראל.

זהו אחד מהשיאים של פרויקט מחשב לכל מורה, שיזם אורי בן ארי, נשיא קרן אתנה, לפני 14 שנה.

בראיון לפודקאסט אנשים ומחשבים לקראת פתיחת שנת הלימודים, סיפר בן ארי על הסיבות שהביאו אותו להעניק מחשב למורים וכיצד זה שינה את פני הכיתה ומעמדו של המורה; מה היה המיזם הכי מרגש; ואיך תיראה הכיתה העתידית. בראיון השתתף רון קסלר, עורך הפודקאסט של אנשים ומחשבים.

אורי בן ארי, מה הביא אותך כאיש עסקים להקים את פרויקט מחשב לכל מורה?
"קרן אתנה הוקמה בשנת 2007 אחרי שעזבתי את נס טכנולוגיות. המטרה היתה להציל את המורות והמורים בישראל. כבר אז לא הבנת איך יכול להיות שלמורים בישראל אין מחשב נייד, מה שיש לכל מזכירה מתחילה כיום. במסגרת העבודה שלי בנס טכנולוגיות הכרתי את השוק ההודי ואת השוק במזרח אסיה ובמזרח אירופה, וראיתי את הפערים בין כמות המהנדסים שהם מכשירים כל שנה לבין מה שיש אצלנו, בדקתי לעומק את מערכת החינוך. אז התחלתי לראות את ההידרדרות אצלנו לעומת מדינות אחרות. גם היו לי דוגמא בבית, כשבתי הצעירה הייתה אז עדיין במערכת החינוך, ויום אחד היא נתבקשה לעשות מצגת, והמורה נזפה בה, למה היא עשתה את זה במחשב. אז נפל לי האסימון והתחלתי לפעול.

עד היום הענקנו 30 אלף מחשבים, ב-177 רשויות, ב-3,000 בתי ספר. כמובן שזה לא רק המחשב, אלא כל התוכנות והכלים הדיגיטליים שבעזרתם המורה יכול ללמד בכיתה בשיטת שמתאימות למאה ה-21".

איך אתה מסביר את זה שמשרד החינוך, המעסיק של המורים, לא חשב שלמורה מגיע כלי עבודה חשוב כל כך?
"זה לדעתי חלק מהזלזול במעמד המורה, חלק מההתייחסות לנושא הזה שבא לידי ביטוי גם היום.

כיום משרד החינוך מחלק מחשבים, בעיקר מאז הקורונה, אבל אנחנו היינו חלוצים. עם השנים גייסנו תרומות משותפים בארץ ובחו"ל, בהיקף של 50 מיליון דולר. חייב לציין כי גם משרד החינוך וגם הסתדרות המורים שותפים מלאים לפרויקט, במיוחד בצד הפדגוגי, וגם בנק מסד".

כיצד זה השפיע ושינה את מערכת החינוך באותם מקומות שבהם פעלתם?
"אני יכול לומר שזה שיפר את הביטחון ואת ההרגשה של המורה, ומרגישים את ההבדלים בין התקופות שלפני הצטיידות במחשב למורה לבין התקופה שאחרי. אבל הדוגמה שהמחישה הכי הרבה את היכולת של טכנולוגיה לבצע שינוי היא ללא ספק המיזם שבו הענקנו למעלה מעשרת אלפים אייפדים למורות וגננות בחינוך המיוחד ולילדים עם צרכים מיוחדים.

אותי זה מרגש בכל פעם שאני נתקל בזה. הדוגמה הכי מרגשת היא ילד, בעל צרכים מיוחדים, שלא דיבר מילה עד גיל 14, ובעזרת ה-iPad והתוכנות שהותקנו לו, הוא החל לתקשר עם הוריו. לא צריך להסביר מה המשמעות של דבר כזה. וזו רק דוגמה אחת".

עכשיו אתם מקדמים את מעבדת הדמיון במסגרת כיתת העתיד. במה המדובר?
"מאז 2013 אנחנו עוסקים בכיתת העתיד. בעקבות המיזם של החינוך המיוחד קיבלנו הכרה בינלאומית מאונסק"ו, ויחד איתם אנחנו מנסים לחשוב כיצד תיראה כיתת העתיד. במסגרת זו מצאנו טכנולוגיה שהופכת את הכיתה למשהו שכולם ירצו להיות בו. אנחנו משנים את קירות הכיתה בצורה של תלת-מימד, ואתה יכול להיות בכל מקום שאתה רוצה להיות בו, בחלל או בתחתית הים. אתה יכול לקחת את הילדים לסיור באלפי מוזיאונים. אתה יכול לקחת אותם לפירמידות ואתה יכול לעשות מערכי שיעור, והכל בצורה אינטראקטיבית. אתה יכול לשאול על הקירות כל טקסט או כל תמונה או כל וידיאו או תלת-מימד או כל סרט שאתה יכול לשדר והכל באמצעות כלים ומערכות טכנולוגיות".

נשמע מרתק. איפה זה כבר פועל?
"כרגע זה ברמת פיילוט, וכבר הקמנו 11 חדרים כאלו בישובים שונים בארץ. וזה מאוד מעניין את משרד החינוך, כי זו הפעם הראשונה מאז שהמציאו את בית הספר, עם הלוח והגיר והכיתה, שמיישמים שיטת לימוד חדשה, שבה המורה בעצם מעביר שיעור בצורה שונה ממה שהיה עד כה, ולזה מתכוונים כאשר מדברים על מצוינות בחינוך. להערכתי בעוד עשר שנים ככה ייראו הכיתות בבתי הספר, או לפחות תהיה שם כיתה אחת כזו. לפני 15 שנה, כאשר דיברתי על מחשבים ומקרנים, לא הבינו על מה אני מדבר. היום יש את זה בכל בית ספר".

לחצו כאן – להאזנה לפודקאסט המלא

תגובות

(1)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

  1. רמי כהן

    לא יודע מי משלם על "מעבדת הדמיון" הזו וכמה עולה להקים אותה (פרט להקצאת חדר בגודל של כיתה משאב שגם הוא בחוסר) אבל זה נראה לי בזבוז כסף מדהים. חדר כזה מתאים בתור חוויה, כמה ילדים (אפילו לא רבע כיתה מבחינת מספר הילדים) נכנסים ומקבלים חוויה אורקולית מעניינת, זה יכול לכסות 10 שעות לימוד בשנה גג. מי יבנה את השיעורים/החוויות האלו? מורים שבקושי מסוגלים לנסח מכתב בעברית סבירה ובטח לא לערוך אותו בצורה ראויה ומקצועית. אני עוקב אחרי אורי והמיזם המדהים של קרן אתנה לחלוקת מחשבים למורים, אבל "מעבדת הדמיון" זה גימיק יפה, פוליטיקאים ברשויות המקומיות יכולים להצטלם כאילו הם משקיעים בחינוך. אורי בן-ארי מבקר את משרד החינוך שהוא לא נותן מחשבים למורים, אבל הוא אף פעם לא מבקר את המורים שאף פעם לא דרשו כלי בסיסי כזה כחלק מה"מאבק" שלהם. למה מורים צריכים מחשב נייד, הם הרי לא רוצים ולא עובדים מהבית. במחיר על "מעבדת דמיון" כזו אפשר היה כנראה לבנות כמה כיתות מחשבים, מעבדת תלת מימד, לתת שיעורי העשרה בהעברת מצגות, דיבור מול קהל ועוד דברים רבים שמערכת החינוך ומורי ישראל לא עושים ולדעתי גם לא מסוגלים לעשות שתהיה שנת לימודים מוצלחת - לא באמת מלמדים היום בבתי הספר, אני רואה מילדי הם עושים רבע ממה שאני עשיתי כילד.

אירועים קרובים