להנציח את השואה בעזרת ה-IT

בפרק זה של פודקאסט אנשים ומחשבים אירחנו את מיכאל ליבר, מנמ"ר יד ושם, הפורש לגמלאות לאחר 27 שנים בתפקיד זה בארגון. בפרק ליבר מספר על האתגרים המיוחדים שעומדים בפני מנמ"ר של ארגון שייעודו הוא איסוף, שימור והנצחת השואה.

בין השאר אמר ליבר כי במהלך כהונתו היה "המעבר לדיגיטל האירוע המשמעותי ביותר". הוא הוסיף: "אני חושב ש-יד ושם הוא אחד הארגונים הראשונים שההנהלה שלו הבינה שהיא צריכה להיות דיגיטלית". הוא גם סיפר בפרק כיצד ה-AI תסייע בתיעוד העדויות של ניצולים ועל המרוץ נגד הזמן כדי לאתר את אלו שעדיין חיים.

מיכאל ליבר, אתה פורש?
"הגעתי לגיל הפרישה הפורמלי, 67, ובחודש הבא אני מסיים רשמית. אני לחלוטין שלם עם זה. הגיע הזמן באמת שמישהו אחר יכנס לנעליי ויקח את הארגון הזה לגבהים חדשים".

ספר קצת על עצמך?
"ילדות רגילה לחלוטין. אחרי השירות הסדיר למדתי פיזיקה ואחר כך תואר שני במערכות מידע באנגליה. כשחזרתי התחלתי לעבוד בחברת טלרד, אחת מחברות ההיי-טק המובילות בענף בשנות השמונים. אחר כך עברתי לקונטהל, שבהמשך הייתה חלק מחברת נס. לא תתפלא לשמוע שכבר אז עסקנו בבינה מלאכותית. אחר כך כיהנתי כמנמ"ר חברה בת של כלל בתחום המתכת, ומשם התגלגלתי אל יד ושם, האמת לגמרי בטעות".

למה טעות?
"כי לא תכננתי להגיע לשם. מישהו שהייתי בראיון אצלו שלח אותי לשם. אבנר שלו, שהיה אז יו"ר יד ושם, חיפש מישהו שהתעסק בטכנולוגיה. הוא לא בדיוק ידע מה הוא רצה., אבל היה לו ויז'ן ברור לגבי עתיד יד ושם. בכלל תכננתי להיות שם שלוש שנים, וזה היה קצת יותר".

למרות שהמאזינים בוודאי מכירים את יד ושם, בכל זאת ספר בקצרה על הארגון.
"יד ושם הוא תאגיד ציבורי שהוקם על פי חוק. הוא אינו ממשלתי, ומשום כך הוא גם לא ממומן תקציבית על ידי הממשלה. הסיבה מאוד פרוזאית, כי כאשר הוחלט להקימו, לא נקבע מה יהיה המקור התקציבי שלו. הוא פועל על פי חוק, אבל לא מתוקצב.

הכסף מגיע משילוב של כסף של תורמים ובשנים האחרונות יש השתתפות ממשלתית, שאמנם לא מכסה את כל ההוצאות אבל היא קיימת ואפילו עלתה קצת.

הייעוד של הארגון הוא לאסוף כל מידע שידוע ונגיש על השואה. עושים זאת על ידי תיעוד וזיכרון, מחקר, הנצחה, הפצה ושיתוף ידע. כל זה כדי להנציח את סיפור השואה לדורות הבאים".

מניח ש-יד ושם לפני 27 שנה, כשהגעת אליו, לא דומה למה שהוא היום
"השוני הבולט הוא שכאשר נכתב החוק, שעל בסיסו הוקם יד ושם, אף אחד לא צפה את האינטרנט והעידן הדיגיטלי. הפעילות כיום היא בכיוון של התאמת המשימות ולשלב כלים דיגיטליים, וכל זאת על פי רוח החוק".

מה הייתה הסביבה המחשובית כשאתה הגעת?
המחשב המרכזי היה ואקס של חברת דיגיטל המיתולוגית. במחלקות השונות, היו מפוזרים מספר מחשבים אישיים, שהיו מחוברים למשהו שלא ממש דומה לרשת. לזכותו של אבנר שלו, היו"ר לשעבר, צריך לומר שהוא ידע בדיוק לאן הוא רוצה להוביל את הארגון, והוא ממש לא הבין במחשבים וטכנולוגיה, אבל איפשר לנו להצעיד את הארגון קדימה".

ספר, אם כך, מה באמת השתנה מאז.
"לדעתי מה ששינה את כל ההתייחסות להנצחת השואה, התיעוד, ובכלל כל הפעילות הוא הסרט 'רשימת שינדלר'. עד אז לא ממש דיברו על זה והוא בעצם חנך מעין טרנד שדחף יותר ויותר אנשים להתעניין בשואה. אנחנו יודעים שבזכות הסרט, ניצולי שואה רבים שעד אז לא דיברו על מה שעבר עליהם החלו לדבר, לספר ולתעד. זה קיבל מעין סוג של לגיטימציה שגם הקלה מאוד על ניצולי השואה בעצמם. אז החלו הפרויקטים של התיעוד שהמפורסם של שפילברג, שאיתנו כמובן עבדנו בשיתוף פעולה. מפה החלו פרויקטים שונים שהנגישו לציבור את המידע הרב שיש לנו. אם אני לא טועה היינו אחד האתרים הראשונים שהנגישו מידע באמצעות האינטרנט, וזה עוד לפני גוגל".

איך מתמודדים אם כך בעידן של מדיה דיגיטלית?
"האינטרנט היה מהפכה, אבל לדעתי אנחנו נמצאים בעידן אחר של שימוש במדיות שנמצאות על פלטפורמות אחרות. הייתי אומר שהמשימה שלנו כעת לשנים הבאות היא להנגיש את המדיה על כל פלטפורמה אפשרית, בעיקר היכן שהקהל שלנו נמצא. כמו למשל בטיקטוק או אינסטגרם או כל מדיה אחרת".

יד ושם בטיקטוק?
"כן. זו פלטפורמה שמזוהה אולי עם סוג מסוים של קהל, אבל אם ידועים איך להתאים את המידע לפלטפורמה הזו, אז יש לה ערך מוסף ענק".

איך עושים זאת?
"אנחנו לומדים את המערכות האלו. מודה שאני שייך כבר לדור שלא ממש מבין ויודע איך פועלים במערכת, ולכן צריך להכניס את הדור הצעיר שמכיר את השפה, את הקצב, כדי להיות נוכח ורלוונטי. אם אתה שואל אותי, זה הייעוד של יד ושם לשנים הבאות – להנגיש את המידע בכל דרך אפשרית, ולא להסתמך רק על ביקורים פיזיים".

אחד הנושאים ש-יד ושם מזוהה איתם זה איתור אנשים. איך מתמודדים עם זה?
"זה פרויקט גדול, שהחל בסוף שנות התשעים. במהותו הוא התבסס על סריקה ודיגיטציה של דפי עדות שאנשים מילאו במהלך השנים, ועם השנים הוא הפך להיות דיגיטלי. האתגר המרכזי היה הנפח של המידע. במונחים של אז, זה היה משהו ענק. היום גדלנו בערך בפי 1,000בכמות. אבל האתגרים הם הרבה יותר מורכבים.

אנחנו מטפלים במידע היסטורי, הרבה שנים אחורה, ולתת מענה לכל שאילתא שמופנה אלינו זה לא קיים בהרבה גופים. למשל בבנק, תוכל לקבל מידע נניח חצי שנה אחורה. אם תרצה שלוש או ארבע שנים, זה כבר אופרציה אחרת. אצלנו המידע נגיש להרבה שנים אחורה, כי זו המהות שלנו.

אני צריך שכל המידע זמין באותה רמה. המערכת שתומכת בזה צריכה להסתכל על אותו מידע, למרות שהוזן ל-יד ושם לפני 30 שנה".

אז מה נדרש כדי לעמוד בדרישות אלו?
"קודם כל כסף. המשמעות היא שמערכת הפרודקשן שלך צריכה להיות ברמה גבוהה כל הזמן, כדי שתיתן מענה מיידי לכל. זה לא דבר שגרתי, קשה לבנות היררכיה של אחסון במודל כזה".

במבט מהיר, אלו פרויקטים הכי מרכזיים הובלת?
"אין ספק שה-IT הוא גורם מאוד מרכזי שמאפשר את כל הפעולות שציינתי: איתור, שימור מידע ואחסון. אני חושב שהדבר המרכזי ביותר הוא הדיגיטציה. הייתי אומר ש-יד ושם הוא אחד הארגונים הראשונים בעולם שראה בדיגיטציה חלק מליבת העסקים שלו. זה אומר שהנהלת הארגון הבינה בשלב מאוד מוקדם, שהוא חייב להיות דיגיטלי, כי זה הדרך לתקשר לעולם, ואנחנו מדברים על תחילת שנות האלפיים, תקופה שארגונים רבים לא היו שם".

עוד פרויקטים גדולים שהיית מעורב בהם?
"אחד הפרויקטים הזכורים לי, שהתקיים ב-2004 לערך, הוא זה שבו העלינו את מאגר השמות לאינטרנט. הייתה לזה חשיבות כפולה – פעם אחת בהיבט הטכנולוגי ופעם שנייה זו הייתה מעין אמירה כלפי חוץ. פתאום באמת כל אחד בעולם יכול להיות נגיש למאגר השמות, לא חייבים לבוא פיזית אל יד ושם, וזה מאוד מאוד משמעותי. השלב הבא היה שהעלינו לאינטרנט מאגר של תצלומים יחד עם גוגל. וגם אז זו הייתה סוג של מהפכה".

מה עם בינה מלאכותית?
"אנחנו כמובן חושבים על כך ויש מקומות שאנו נעזרים. כמו למשל תמלול עדויות מוקלטות, עם עשרות אלפי שעות של עדות. התמלול הוא פרויקט ענק, וכאן אנו נעזרים בכלים של AI , לא כל כך עדיין בעברית אבל בשפות אחרות זה עובד לא רע. יש כבר חברות שמספקות שירותי תמלול אוטומטי, ברמה סבירה".

מה התוכניות לעתיד?
"אין לי תוכניות כרגע. דבר אחד אני יכול להגיד בוודאות: אני לא הולך להיות מנמ"ר. כל השאר פתוח לחלוטין"

תודה, בהצלחה.

להאזנה לפודקאסט המלא