"ממר"ם היא פס ייצור להכשרת צעירים שמובילים היום את ההיי-טק"

"ממר"ם היא פס ייצו להכשרת צעירים, שאחר כך מובילים את ההיי-טק. הם לוקחים על עצמם אחריות ויכולת להתמודד עם בעיות טכנולוגיות, וזה דבר שצריך לשמר אותו", כך אמר אמיר ג'רבי, בוגר ממר"ם, יזם בנשמה וכיום המייסד השותף וה-CTO של אקווה סקיוריטי – אחת מחברות האבטחה הגדולות בענן – בראיון לפודקאסט אנשים ומחשבים, לקראת הכנס השנתי של בוגרי היחידה, שייערך השבוע (ה-26 בספטמבר).

מראיינת אורחת: אל"מ (מיל') טלי כספי שבת, המפקדת הראשונה של יחידת שחר.

תציג את עצמך, כיצד הגעת לממר"ם?
"בין השנים 1995-1999 שירתי ב-ממר"ם. האהבה לטכנולוגיה הייתה אצלי תמיד. כבר בגיל תשע מצאתי את עצמי כותב תוכנות בבייסיק, ובהמשך כבר גיבשתי לעצמי החלטה שאני אעשה קריירה.

עברתי את המיונים לממר"ם בהצלחה, אחרי הטירונות נשלחתי לקורס הפעלת מחשב, למרות שרציתי ללכת לקורס תכנות כי זה מה שאני יודע. ניסיתי לשנות את הגזירה, אבל זה לא עזר.

סיימתי את הקורס כחניך למופת, ובתור שכזה הייתה לי אפשרת לבחור בין 8200 ל-ממר"ם. אז ממר"ם היה מותג שכולם רצו להגיע אליו, וכמובן שבחרתי ביחידה זו. הוצבתי למדור הפעלה, שם עשיתי תפקידים שונים בהתאם לוותק. התחלתי מתפעול מדפסות וטיפול בפניות, אבל מאחר שידעתי גם לתכנת, התחלתי לכתוב כל מיני תוכנות ששירתו את הצרכים של המדור".

כמו מה למשל?
"דברים לכאורה פשוטים, כמו תוכנה שיודעת לאתר מספר טלפון של מישהו ולצלצל אליו, ניהול משמרות ועוד. השמועה שאני יודע לכתוב קודים עברה בין כולם, ותוך כמה חודשים הפכתי לתוכניתן במדור הפעלה. השלב הבא היה שהצטרפתי לפרויקט שנקרא אז 'האינטרנט הצה"לי', טלה נט, פיתוח תתי-אתרים. אז זה היה חידוש מהפכני, כי זה היה בראשית ימי האינטרנט. נשלחתי לקורס כדי ללמוד איך מתכנתים בווב, וזה מה שעשיתי עד לשחרור: שלוש שנים חובה ושנה אחת שירות קבע, וכמובן – מילואים כמו כולם".

מה היה המסלול אחרי השחרור?
"באחת המשמרות במסגרת שירות המילואים שעשיתי, כמו כולם, פנה אלי אחד מאנשי המילואים, שהיה יזם במקצועו, והציע לי לעבוד בחברה שלו. לא הכרתי אותו קודם ולא את החברה, אבל הוא נראה לי חביב ונעניתי להצעתו.

התפקיד שלי היה תוכניתן-על בחברה, שההתמחות שלה היא אבטחת מידע על מחשבי יוניקס, וגם לינוקס, הרבה לפני שזה היה פופולרי, ובטח לא דיברו אז על סייבר. אחרי כמה חודשים שעבדתי שם החברה נרכשה על ידי CA האמריקנית. ואני חייל משוחרר צעיר, שהתחיל לעבוד בחברה קטנה, פתאום עובד באנטרפרייז ענק גלובלי, ולא כל כך ידעתי מה לעשות.

בדרך כלל חברות ענק שרוכשות חברות קטנות לא ממשיכות להעסיק את מרבית העובדים, במיוחד CA.

בדיעבד הבנתי את זה, כי ראיתי שבכל יום אנשים שם עוזבים, ואותי מקדמים.

יום אחד, מנהלת כוח האדם קראה לי, ושאלה אותי איך הגעתי לעבודה. 'באוטובוס', השבתי, כי לא היה לי רכב. היא הייתה בהלם, (אוטובוס??) ואז הניחה על השלחן מפתחות של רכב, ואמרה לי כי מישהו עזב ועכשיו החליטו לתת לי רכב צמוד.

במקביל התקדמתי בסולם התפקידים. כולל תפקידים ניהוליים, מגייס אנשים, מקבל אחריות על מוצר, ומתחיל להפנים מה זה לעבוד בחברה גלובלית".

מה היה השלב הבא בקריירה?
"נשארתי ב-CA במשך 15 שנים. כאשר האהבה לטכנולוגיה המשיכה לבעור, הלכתי למיט-אפים, שבהם שומעים הרצאות קצרות על חדשנות מאנשים שיש להם מה לספר. אחת ההרצאות האלה הייתה בנושא קונטיינרים. לא ידעתי מה זה, אבל השיטה מאוד עניינה אותי. אתה יכול לכתוב קוד, לארוז אותו בצורה מסוימת ולהריץ אותו על מחשבים מרכזיים, או הענן. זה ממש הלהיב אותי. בשלב מסוים באתי לצוות שלי ואמרתי בואו נתחיל לכתוב בקונטיינרים. צריך לזכור שאני בחברה גלובלית, מאוד שמרנית, ומהר מאוד הבנתי שזה לא אפשרי, הם לא רצו לשמוע בכלל, אמרו לי שהשתגעתי והציבו לי שורה של סכנות, בעיקר בתחום האבטחה, שזה מה שאני עשיתי 15 שנה.

לא ויתרתי. במשך כמה חודשים חשבתי על פתרונות ואפילו היה לי רעיון למוצר ש-CA יכולה לשווק. הם לא התלהבו, ואצלי זה ממש בער. מרוב שהצקתי להם, יום אחד המנהל שלי קרא לי ואמר 'אם אתה כל כך מתלהב, תתפטר ותעשה את זה לבד'. קיבלתי את הצעתו, כי הייתי משוכנע שיש לי פתרון ביד לבעיה גדולה.

גייסתי עוד כמה חברים, והתחלנו לכתוב את הפתרונות לאבטחת מידע לעולם הקונטיינרים. דיברנו עם כמה חברות שגילו התלהבות. אחרי שהבנו שיש פה שוק, ניסינו לגייס כסף ולא הצלחנו. אז הבנתי שאנחנו אנשי טכנולוגיה, אבל אנחנו צריכים איש שיווק, שיידע לשכנע את מנהלי הקרנות ויגייס כסף. כך היה. איש השיווק הזה, שאותו לא הכרתי קודם, הצליח לגייס לחברה ארבעה וחצי מיליון דולר. 

כך נולדה חברת אקווה סקויריטי, יחד עם שותפי דרור דוידוף, שהיא היום חברה גלובלית עם 500 עובדים, עם משרדים בבוסטון וברמת גן. החברה נחשבת לאחת מחברות הסייבר המצליחות בעולם, ומונעת התקפות סייבר לאורך כל מחזור חיי היישומים בענן.

אני מניחה שבחברה שלכם היום יש לא מעט בוגרי ממר"ם מועסקים. אתה יכול לדבר קצת על המאפיינים שלהם?
"בהחלט. קודם כל הם מאוד מקצוענים, לא מפחדים מטכנולוגיה ויודעים לפתור בעיות. זו התרבות שאני גם גדלתי בה בממר"ם. הם יודעים לעבוד בצוות, וזה מאוד חשוב".

לקראת סיום, מה אתה מאחל לנו לקראת הכנס השנתי של בוגרי ממר"ם ולמדינת ישראל?
"קודם כל למדינת ישראל – שיהיו ימים של שקט ונחזור לשפיות, ושהחטופים שלנו ישובו הביתה. לגבי ממר"ם, אני חושב שממר"ם הוא פס ייצור של צעירים והכשרתם להיות מובילים בהיי-טק, להתמודד טכנולוגיות לפתור בעיות בגיל צעיר – וזה דבר שצריך להימשך".