סין והשילוש הקדוש של שליטה בשווקים

הדו"ח התקופתי של גרטנר (Gartner) מלמד שיצרנית המחשבים האישיים הסינית לנובו (Lenovo) טיפסה לצמרת במהלך הרבעון השלישי של השנה, שזה עתה נסתיים, והפכה למובילת השוק. מדובר בהישג מרשים במיוחד, בפרט אם לוקחים בחשבון את העובדה שבאותה התקופה נרשמה ירידה גדולה, של כ-10%, בכלל מכירות המחשבים האישיים ברחבי העולם. לעומת זאת, המכירות של לנובו כלל לא ירדו והחברה אף מביטה קדימה באופטימיות.

ההישג הזה הוא חלק מתופעה משמעותית, שתלך ותתרחב, ושתכתיב לא במעט את העתיד בענף ההיי-טק: המעבר לסין. השבוע, אני מקדיש את הטור לתופעה זה.

אני מבקש לטעון, כי שליטה בשווקים נשענת על שלושה מוקדים: ייצור, בעלות וביקוש. ככל שמישהו שולט בהם בעוצמה רבה, השוק ופירותיו נתונים יותר בידיו. שלושת המוקדים הללו משתלבים יחדיו, אולם משקלו היחסי של כל אחד מהם שונה.

המוקד בעל המשקל וההשפעה הקטנים ביותר הוא השליטה בייצור. אמנם, יצרן הסחורות מחזיק בידיו השפעה לא זניחה על השוק, שהרי עלויות הייצור, רמת העמידה בתכנון, כושר הייצור ואיכותו מכתיבים לא במעט את שמתרחש מבחינת ההיצע והביקוש, אולם מאידך יש לזכור שכוחה של שליטה בגזרה זו מוגבל מטבעו. יצרנים בעייתיים יכולים להיות מוחלפים, בזמן תגובה כזה או אחר. ראייה לכך היא המעבר של חברות רבות לייצור חומרה בסין. מדינת הענק שולטת זה מכבר בתחום. אפל (Apple), מיקרוסופט (Microsoft), אייסר (Acer), דל (Dell) ו-HP הן רק חלק מחברות הענק שמייצרות את החומרה שלהן בסין. לא בכדי נושא זה שורבב לעימות שנערך השבוע בין נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, למועמד הרפובליקני לנשיאות, מיט רומני.

הבעלות, מוקד השליטה השני, הרבה יותר עוצמתית. הבעלים של החברה קובע מה הוא רוצה לייצר ומתי, מהם שווקי המטרה וכיצד הוא מתקשר עם הגורם המייצר בפועל. שליטה בבעלות מקנה השפעה עצומה על השוק. גם כאן ניכר המעבר לסין. יותר ויותר מפעלים שמייצרים מוצרים אסטרטגיים נמצאים בבעלות סינית. זה קורה בכל התחומים, כולל ב-IT. בהקשר זה ראוי ללמוד את ההיסטוריה של לנובו. יבמ (IBM) החליטה ב-2005 לנטוש את פעילותה בתחום המיחשוב האישי ומכרה אותה ללנובו. המקרה של לנובו מהווה אבן דרך חשובה לתהליך, שכן הוא יצר חברה כה מרכזית שהבעלות והייצור בה נתונים יחדיו בשליטה סינית. תופעה זו נמצאת בתהליכי התרחבות.

בראש דירוג ההשפעה ניצבת השליטה בצריכה. הצרכנים הם שמשפיעים יותר מכל על השוק. הם שקובעים אילו מוצרים הם מקבלים בברכה ואילו לא, באיזו תצורה וכמה הם מוכנים לשלם בעבור כך. ללא צרכנים וביקוש אין קיום לחברות יצרניות. הביקוש בענף שלנו נוצר עד כה קודם כל בארצות הברית ואחריה במערב אירופה, אולם התמונה הולכת ומשתנה. הצריכה בבית פנימה גואה בסין יותר מאשר בכל מדינה מרכזית אחרת, בד בבד עם הנסיקה ברמת החיים שם, בעקבות העלייה בתוצר. החברות הסיניות המתעצמות זקוקות ליותר ויותר מחשבים, שלא לדבר על האזרחים, שמספרם כבר עובר את ה-1.3 מיליארד. אפשר לחוש בתחילת ההתעצמות של מדינת הענק גם ביצירת הביקוש.

ככל שהסינים ירחיבו את אחיזתם בייצור כך הם יוכלו להעלות את הרווחים שלהם ולקנות חברות בענף. כך גם תמשיך רמת החיים ותעלה ותהפוך את הסינים, שכאמור, מספרם רב כל כך, לצרכנים בעצמם. בנוסף, הפתיחות שיוצרת התנופה הכלכלית תביא להקלת המגבלות הקיימות על הילודה. הנתונים הללו "יולידו" יותר סינים עם יותר מזומנים. כך תלך ותגבר ההשפעה של סין על הביקוש לטכנולוגיה.

נקודת הכובד בשווקים נעה לכוון סין בכל שלושת המוקדים שתיארתי, אם כי בקצב שונה, ויש להיערך למצב החדש, הגם שהתהליכים ימשכו זמן רב. נכון שבטווח הרחוק יהיו גם השפעות מקזזות: למשל, רמת החיים הגואה תגרור עליה בעלויות הייצור, שידחפו מצידן העברת המפעלים לארצות אחרות. גאות ברמת החיים גם תבלום בשלב מסוים את הגידול באוכלוסייה, מה שיקטין יחסית את העלייה בביקושים. אולם, כל אלה לא צפויים לקרות בטווח המיידי.