המדריך למהפכה: 7 המצייצים שילמדו אתכם על המתרחש במצרים

המצב במצרים משתנה מרגע לרגע וההפיכה הצבאית שם מספקת חדשות כמעט בכל דקה. כמו בהפיכה של 2011, גם הפעם משחקות הרשתות החברתיות תפקיד מרכזי, אולם המספר הרב של הבלוגרים, המצייצים ומעלי הסטטוסים שמדווחים, עם או בלי מירכאות, ומחווים את דעתם על מה שקורה יכול לגרום לגולש הממוצע בלבול.

כדי לעזור בהתמצאות בנבכי המידע המפורסם, ועל מנת להבין טוב יותר את המצב, פרסם מקס פישר בבלוגים של הוושינגטון פוסט (Washington Post) רשימה של שבעה מצייצים בטוויטר (Twitter), רובם עיתונאים, שכדאי לעקוב אחריהם.

הראשון שבהם הוא איוואן היל, שמצייץ בעוד הוא נמצא ברחובות קהיר עצמם. "אף פעם לא ברור לי איך הוא מוצא את הזמן לעצור ולדווח מתוך ההתנגשויות בין אנשי האחים המוסלמים לצבא ולגורמי האופוזיציה את התמונה המלאה, כאשר נדמה שהוא תקוע בין שני הצדדים", כתב פישר. "אולם היל, לשעבר כתב של אל-ג'זירה (Al Jazeera) והגרדיאן (Guardian), ייתן לכם תמונת מצב מקהיר, מהרחובות ומגבוה".

מצייצת נוספת אחריה ממליץ פישר לעקוב היא כתבת הוושינגטון פוסט אביגיל האוסלונר, שמפרסמת קטעים קצרים מהדיווחים שלה יחד עם דברים שהיא מעלה לטוויטר לפני פרסום הדיווחים עצמם.

בלייק האונשל, עורך פוליטיקו (Politico) ולשעבר עורך חדשות חוץ, הפך, על פי פישר, ל-"קול בעל ערך בהערכת מערכת היחסים החשובה, שתמיד ידעה עליות ומורדות, בין ארצות הברית למצרים, כמו גם איך שני הצדדים מנהלים אותה". עם זאת, הוא מציע לקוראיו: "צפו לציוצים גם על נושאי חוץ אחרים".

רביעית ברשימה נמצאת העיתונאית לורן בון, שמסקרת לא רק את האחים המוסלמים אלא גם את הזרם האסלאמי הקיצוני יותר – הסלאפים. "יש לה מבט ייחודי על התנועה החשובה מאוד הזאת במצרים", כתב פישר. עם זאת, הוא מציין שגם מי שמתעניין באוכל ימצא את מבוקשו בציוציה של בון.

בניגוד לקודמים ברשימה, כתב הוול-סטריט ג'ורנל (Wall Street Journal) טום גארה מפרסם את ציוציו לא מקהיר, אלא מניו-יורק. עם זאת, "האהבה של גארה למצרים, והכעס שמתלווה אליה, גלויים במה שהוא מפרסם, וכך גם הבנתו בעיר שנמצאת בלב העולם הערבי וחוש ההומור המושלם שלו", על פי פישר.

סטיבן א. קוק, פרשן לענייני חוץ, "מכיר את האקטיביסטים המצריים היטב אולם לעולם נשאר אובייקטיבי ומפרסם אמיתות שייתכן שאחרים יתביישו לפרסם", לפי הבלוג.

אחרון ברשימה הוא מייקל האנה מ-"קרן ה-100". "האנה מצליח לתת תובנות ותמיד להישאר מעניין", כתב פישר. "כדאי לעקוב אחריו כדי להבין את הפוליטיקה המצרית".