גוגל תשלם – או שלא

הכנסת דנה לא מכבר בהצעת חוק היוצרים החדש שהגיש ח"כ אראל מרגלית (העבודה). עיקר ההצעה הוא לחייב את החברות שמפעילות את מנועי החיפוש, כמו גוגל (Google), להפריש 7% מהכנסותיהן ליצרני התוכן שאליו הם מפנים את הגולשים. בדברי ההסבר לחוק כתב ח"כ מרגלית: "מנועי החיפוש עושים שימוש בתוכן שהושקע רבות בפיתוחו וביצירתו על ידי גופי תוכן, וזאת תוך גריפת רווחים גדולים".

סוגיית הלגיטימיות של המידע שהגולש מקבל בעקבות הקשת מילות חיפוש צפה מעל פני השטח כבר לפני זמן רב. מצד אחד, החברות שמפעילות את מנועי החיפוש מעוניינות שנחפש כמה שיותר מידע, כי על סמך זה הן מוכרות פרסום וגורפות רווחים. מצד שני, המוצר שאנחנו מקבלים מאותן חברות הוא לא ממש שלהן אלא תוכן שקיים באתרים אחרים. התהליך הזה הוא חלק מתרבות החינם, שמאפיינת את מרבית הפעילות ברשת. הגולש לא משלם, אבל גורמי צד שלישי עושים כסף תמורת השירות שהוא מקבל.

החגיגה הזו גרמה לשינוי דרמטי בחלק אחר של עולם התקשורת: אצל יצרני התוכן, בעיקר המו"לים והעיתונים המקוונים, שמשקיעים משאבים רבים בהפקת התוכן. אין להתעלם מהעובדה שחיפושים מעלים את מספר הכניסות לאותם אתרים ואת החשיפה לתוכן שלהם, מהלך שהוא בעל ערך כלכלי רחב. עם זאת, במאזן כללי של העשור האחרון, יותר ויותר אתרי תוכן שנשענים על עיתונות ממוסדת נאלצים לצמצם את פעילותם, שלא לדבר על סגירת עיתונים מודפסים.

ענקיות החיפוש נוקטות בשיטות שיווק שונות כדי לעודד אותנו הגולשים לחפש כמה שיותר מידע. כבר ב-2007 השיקה מיקרוסופט (Microsoft) קמפיין בשווי של שני מיליארד דולר כדי לעודד גולשים להיכנס לאתר MSN. אתרים אחרים מציעים מבצעים ופרסים למי שיגלוש וימצא אותם במנועי החיפוש.

עכשיו בא ח"כ מרגלית ומבקש לתקן במעט את העוול. הוא רוצה, באמצעות הצעת החוק, לסייע בעקיפין לכלי התקשורת בארץ וליצרני תוכן גדולים, במיוחד לעיתונות היומית הממוסדת, שנאלצת שוב ושוב לפטר עובדים מוכשרים.

מה אומרים המומחים?
הדעות על הצעת החוק חלוקות, מן הסתם. אחד המתנגדים לה הוא עו"ד יהונתן קלינגר, והתנגדותו נובעת מכמה סיבות. ראשית, לדעתו, מדובר בבעיה שאינה בעיה, כלומר: לא קיימת. הלגיטימיות של שימוש במידע אליו מגיעים גולשים לאחר שחיפשו במנועים קיימת מזה שנים וטובי המו"לים בעולם ניסו שוב ושוב לערער על כך, ללא הצלחה. בנוסף, הוא טוען שגם יצרני התוכן נהנים מפריחתן של חברות כמו גוגל. וגם אם מרגלית צודק, סבור עו"ד קלינגר, הפתרון שהוא מציע לא יעיל ובלתי ישים בעליל.

סיבה נוספת היא שמדובר בחברות ענק, בעיקר גוגל, שאליה מכוונת לכאורה הצעת החוק, והן יכולות בקלות לגרום לנזק בלתי הפיך ליצרני התוכן שידרשו מהן כסף: לחסום אותם. מה גם שאתרים שנמצאים במנועי חיפוש אחרים לא ייהנו מכך – דבר שאינו קביל.

גם לד"ר יצחק שמר, ראש המסלול למערכות מידע במכללה לישראל, יש ביקורת על ההצעה. לדבריו, מדובר בהצעה טובה אבל "ח"כ מרגלית יורה לכיוון הלא נכון. גוגל ושחקנים גלובליים אחרים הופכים אמנם לכוח על בכלכלה בחברה העולמית, אבל לא קיים הרגולטור הגלובלי שיהיה מסוגל לאכוף את החוק הזה. גם אם יימצא רגולטור שכזה, אני מתקשה לחשוב על מנגנון הוגן ומעשי שיקבע מי זכאי לתשלום ולכמה".

הוא מעלה נימוק נוסף: "הכנסותיה של גוגל נובעות מהמידע על הגולשים ולא מתכני אתרים ולכן, על פי ההיגיון של הצעת החוק, התשלום מגיע לגולשים ולא ליצרני התוכן".

מנגד, עידו לוי, מנכ"ל חברת הייעוץ גלובל מרקט ויו"ר תחרות Webi Awards של אנשים ומחשבים, דווקא תומך בהצעת החוק וסבור שהיא במקומה. לדבריו, "בשנים האחרונות נוצר מצב אבסורדי שבמסגרתו בעלי תוכן לא מקבלים תמורה ראויה על יצירותיהם. הדבר נכון לא רק לגבי גוגל אלא גם לגבי ענקיות נוספות כמו פייסבוק (Facebook), שפיתחה שיטה מעוותת שמאפשרת למארק צוקרברג לעשות הון מהמידע עליהם". יתרה מזאת, הוא מבקר את הסכום שח"כ מרגלית מועיד בהצעה ליצרני התוכן – 7% – וטוען שהוא "צנוע מדי". "המצב הנוכחי, שבו גוגל ופייסבוק גורפות רווחי ענק ויצרני התוכן מקבלים אפס אחד עגול, הוא בלתי נסבל וחייב להיפסק", טען לוי.

השורה התחתונה: אין להצעת החוק של ח"כ מרגלית סיכויים רבים לעבור כי מדובר בהצעת חוק פרטית שהממשלה לא הודיעה שהיא תומכת בה. הדבר החיובי בהצעה הוא שבפעם הראשונה מישהו נוגע באחת הנקודות הכואבות ביותר בעולם התוכן והיצירה, ששינתה את חייהם ואת כיסם של אלפי עובדים שהתפרנסו במשך שנים מיצירת תוכן. מבחינה זו, הסלוגן של ח"כ מרגלית, תוכן שווה כסף, נכון ומדויק. אלא שגם אם ההצעה תעבור, קשה מאוד לראות את המנגנונים שיאכפו את החוק. אסור לשכוח שמדובר בענקיות בינלאומיות בכל קנה מידה, שמבינות דבר אחד או שניים ברגולציה, בחוקים ובסחר עם גולשים או יצרני תוכן. אסור להגיע למצב של מלחמה עימן, שבו החלשים ממילא, יצרני התוכן, ייפגעו עוד.