השבוע שהיה

תרגיל חירום בזמן מלחמה – האם אנחנו מוכנים?

השבוע, בשעה שכוחות צה"ל, משטרה ושב"כ מתרוצצים בשטחים כדי לאתר את הילדים ולהשיבם הביתה, ערך המטה הקיברנטי תרגיל חירום לאומי שנועד לבחון את היערכות הגורמים המרכזיים בממשלה להתמודדות עם אירוע סייבר בעל משמעות, ברמת המדינה.

יש להניח שמועד התרגיל נקבע הרבה לפני המבצע המתגלגל כעת בשטחים, וטוב עשה ד"ר אביתר מתניה, ראש המטה הקיברנטי הלאומי, שלא דחה את התרגיל. כיום ברור לכולם כי  זירת האיומים על ישראל, כמו על מדינות אחרות בעולם, אינה מתמקדת במימד הפיזי, בגבול של המדינה. הלוחמה הקיברנטית היא חלק מהאסטרטגיה של צה"ל והיא חלק  בלתי נפרד מהתקשוב המבצעי, המצוי כיום כמעט בכל יחידה ומשמש כלי עבודה קריטי לכל חייל ומפקד.

המלחמה הקיברנטית, בניגוד למלחמה בעולם הפיזי, אינה מכירה בגבולות ואינה מפרידה בין העורף לחזית. מוכנות העורף, בעיקר המגזר העסקי האזרחי, היא נקודה שמנסים לטפל בה זה קרוב לעשור, והיא גם אחת הסיבות להקמת המטה הקיברנטי הלאומי.

בהבדל מהצבא, שם עובדים על פי פקודות והיררכיה, במגזר האזרחי הדברים הרבה יותר מורכבים. שם יש לא מעט חסמים, בין השאר בגלל המעורבות הנדרשת של גורמים ביטחוניים, כמו גם חסמים ביורוקרטיים. אולם עיקר הבעיה הוא העדר מודעות מצד הנהלות הארגונים, עד כדי זלזול והפקרות.

עם האתגרים האלה מתמודד המטה הקיברנטי הלאומי מאז הקמתו. אחת מהמשימות שלו היא להעמיק את שיתוף הפעולה עם המגזר האזרחי, ולהסביר כי הם שם, כדי לסייע לכל אחד להיות מוגן יותר בשעת חירום. תרגול הוא אחד הדרכים המרכזיות להיות מוכנים, ותוצאות התרגיל וסיכומיו ילמדו עד כמה אנחנו מוכנים.

בינתיים, שמענו לא מכבר את ארז קריינר, לשעבר ראש רא"ם בשב"כ, שאמר בפורום מנהלי אבטחת המידע CISO של אנשים ומחשבים כי מדינת ישראל אינה מוכנה מספיק טוב מול האיומים השונים, כולל האיומים הקיברנטיים. רא"ם, הרשות הממלכתית לאבטחת מידע בשב"כ, היא גוף ביטחוני שמטפל באותם גופים אזרחיים שעל פי חוק צריכים להיות מונחים על ידי מערכת הביטחון בגלל הרגישות שלהם. מילות המפתח הן "שירותים חיוניים בשעת חירום".

שירותים חיוניים הם, לדוגמה, היכולת של רשת בתי מרקחת לתפקד בשעת חירום באזור בו מתנהלת לחימה, או היכולת של מרכזים לוגיסטיים של רשת קמעונאות גדולה לספק לחם לכל מקום בארץ ובכל עת. מוכנות העורף חשופה כיום לאינסוף איומים, פשוטים לכאורה, שיכולים לשבש את החיים במדינה שלימה. כבר הזכרנו פה לא פעם את הדוגמה המוכרת: השבתת מערכת הרמזורים בגוש דן, או פגיעה בתשתיות המיחשוב של  חברות התחבורה הציבורית. פגיעות שכאלה אינן מסכנות חיים, אבל הן יכולות להפוך את חייהם של שלושה מיליון ישראלים לגיהנום אחד גדול.

יש עוד סיבה לחשש שהעורף לא מוכן: חוסר תיאום מובנה בין הגופים השונים. השבוע התבשרנו סופית על סגירתו של המשרד לענייני העורף והקמתה מחדש של רשות החירום הלאומית, שעוברת לאחריות משרד הביטחון. מה מידת התיאום שקיימת בין רח"ל, פיקוד העורף, רא"ם והמטה הקיברנטי? מי אחראי על מה? האם נציגי הגופים האלו נפגשים? האם קיימים שם נהלים לפעולה משולבת בזמן חירום?

בנקודת זמן זו, ספק אם יש למישהו תשובה אמיתית, ובעיקר – מרגיעה.

זמן העובדים

השבוע האחרון היה עמוס באירועים הקשורים להתארגנויות עובדים. ההסתדרות הודיעה על הקמת אגף חדש בוועד הפועל, של עובדי הסלולר, האינטרנט וההיי-טק. על פי התחזית של אבי ניסנקורן, יו"ר החדש של ההסתדרות, צפויים להתאגד באגף הזה לא פחות מ-17 אלף עובדים.

במקביל, המשיכו עובדי גולן טלקום להיאבק על זכותם להצטרף להסתדרות העובדים הלאומית. הם שחררו הודעות לתקשורת לפיהן ההנהלה מנסה למנוע את ההתאגדות שלהם. אם זה נכון – יש להצטער על כך. מן  הראוי שמנהלי גולן טלקום יביטו מה קורה מסביבם ויראו שכמעט כל עובדי מגזר הטלקום כבר מאוגדים, או מצויים בשלבי התאגדות. עליהם להפנים כי התאגדות היא במסגרת החוק ועד כה, כל התאגדות, לא רק שלא גרמה נזק כלשהו למעסיק – אלא אף חיזקה את הקשר שלו עם העובדים, ובכך עזרה לפתור בעיות והפכה  את העובדים למחויבים יותר למקום העבודה. זאת כי הם קצת יותר רגועים ויודעים שאם חס וחלילה יגיע יום סגריר – יש מי שידאג להם.

חבל גם שהנהלת HOT Mobile מנסה להצר את צעדיהם של העובדים, על פי טענתם, ויש לקוות כי בקרוב גם שם העניינים יסתדרו.

השבוע גם קיבלנו דוגמה מוחשית ליתרון העצום שיש בהתארגנות עובדים, בדמות סיפור לא סימפטי אבל כזה שיש לו מוסר השכל: ההסתדרות הודיעה כי הגיעה להסכם עם הנהלת סלקום על פרישה מרצון של עובדים רבים. סלקום לא פרסמה את המספרים אבל מעריכים כי מדובר במאות.

פיטורים אינם דבר נעים, תמיד. בדרך כלל קודמים להם שביתות, מאבקי כוח ומשא ומתן אל תוך הלילה, כשלבסוף מגיעים פחות או יותר לאותן התוצאות. בסלקום הצליחו לממש את היתרון היחסי שקיים בהתאגדות. ההנהלה ניהלה משא ומתן ענייני ומהיר יחסית עם נציגי העובדים וההסתדרות והגיעה איתם להסכמי פרישה.

אין זה סוד שענף הטלקום הפך בשנים האחרונות לענף שמשחרר לא מעט עובדים. זוהי אחת התוצאות של רפורמת כחלון, שהכניסה מעט תחרות בענף, הורידה מחירים באופן יחסי – אבל פגעה בפרנסתם של מאות עובדים. זה היה השלב שעובדי סלקום, כמו עמיתיהם, עובדי פלאפון, הבינו כי עליהם להתאגד. בהבדל מפלאפון, שם ניסתה ההנהלה למנוע את ההתארגנות, בסלקום היא עברה בשקט יחסי, וההנהלה שם מיצתה עד תום את הנוחות היחסית הקיימת במשא ומתן מול גוף שמייצג את העובדים – במקום החלופה הלא נוחה של מגעים עם כל עובד בנפרד.

אפשר לומר כי התאגדות עובדים בהיי-טק היא כמעט עובדה קיימת. כל קבוצה תבחר לעצמה את הדרך לעשות זאת. ככל שההנהלות תהיינה יותר סבלניות ולא תפעלנה ממניעים לא ענייניים, הנגועים בהשקפות פוליטיות אידיאולוגיות, כך הן יבינו שבשורה התחתונה, העובדים המאורגנים תורמים הרבה יותר לשורת הרווח ולבונוסים הגדולים של הבעלים.