דור הפלזמה ינצח בעזה

בעת הזו, ובשעות הקשות האלה, אין מקום לשאול שאלות ולדבר על ועדות חקירה או מסקנות, אבל בהחלט אפשר לדבר על הפקת לקחים מאירועים קודמים. אחרי מלחמת לבנון השנייה ניסו גורמים שונים בתוך צה"ל ומחוצה לו להפנות חלק מהכשלים שהתגלו תוך כדי המערכה למסכי הפלזמה. היה שם קוד לכל המערכות המבצעיות המתוקשבות ששימשו את המפקדים בדרגים השונים ובעמדות הפיקוד השונות. זו לא הייתה סתם ביקורת אלא מסע השמצות מתוזמן היטב, שהאשים את הקדמה ואת הטכנולוגיה בכישלון חלק מהמבצעים.

אנשי אגף התקשוב ומומחים מיהרו להדוף את הביקורת הזו, וגם ועדת וינוגרד, שפרסמה את מסקנותיה כוועדת חקירה, לא הטילה שום אחריות על מסכי הפלזמה ועל מה שהם מסמלים. התברר כי אם היו אי אילו בעיות עם מסכי הפלזמה, הרי הן "מחלות ילדות" שמאפיינות כל מערכת חדשה.

צה"ל נכנס למלחמה בלבנון בעיצומה של מהפכת תקשוב אדירה שאותה הוביל בין היתר האלוף אודי שני, ראש אגף התקשוב ואחר כך מנכ"ל משרד הביטחון. שני אף עמד בראש ועדת חקירה פנימית לתפקוד הצבא במלחמה. גם הוועדה שבראשותו הדפה את הביקורת על הפלזמה וטענה "כי ה-IT לא נכשל, אלא התפיסה הפיקודית נכשלה, ומצער מאוד שיש מפקדים שמנסים להטיל את האחריות על הטכנולוגיה". כבר אז הוא קבע שהטכנולוגיה היא בעלת ערך של מכפיל כוח, שיכול להכריע בשדה הקרב,

מבצע צוק איתן חשף טפח אחד של הפן הטכנולוגי בזירת הקרב המודרנית עמה צה"ל צריך להתמודד. זה בא לידי ביטוי בשלב הראשון עם כיפת ברזל והיירוטים להם גרמה, שהצילו מאות אנשים מפגיעה. בנוסף, החיילים והמפקדים שנלחמים בשעות אלה בעזה משתייכים לדור הפלזמה והקצינים הבכירים של הצבא מיישמים את תפיסת התקשוב הצה"לית גם הפעם, כפי שהם עושים מזה כמה שנים. הפלזמות המשמשות כיום את סגל הפיקוד הצבאי וכן את הדרג המדיני-ביטחוני חכמות ויעילות יותר. גם בימים אלה מצוי צה"ל בעיצומו של שינוי טכנולוגי משמעותי, של מעבר מתוכנית צה"ל ברשת, שהפלזמות היו בין הרכיבים בה, לתוכנית תקשוב רב שנתית שנקראת צה"ל רשתי. המהפכה הזו שמה דגש על שילוביות ורב זרועיות, תוך תיאום מלא, על בסיס תשתיות טכנולוגיות חדשניות.

לפי הפעילות בצוק איתן, ככל הנראה ולפחות בחלק הראשון של המערכה, צה"ל הפיק לקחים ויישם בצורה יפה מאוד את "לקחי הפלזמה" ממלחמת לבנון השנייה ובכלל. התיאום בין זרועות האוויר, היבשה והים היה מושלם, כאשר אחד השיאים שלו היה כמובן האירוע בזיקים, עת בק"שית (בקרית שליטה) זיהתה את המחבלים שניסו לחדור מהים והפעילה בתושייה רבה את כל הזרועות.

גם ניהול השלב השני, הקרקעי, של המערכה מבוצע בסיוע כלים ומערכות ממוחשבות שפותחו במשך השנים האחרונות, והן זמינות לא רק למפקדים בכירים אלא גם למפקדי השטח ברמות השונות. אף אחד לא יכול לכמת את איכות וקריטיות המידע שאותן מערכות מספקות, וברור שהן מונעות נפגעים וקורבנות עד כמה שניתן.

במהלך המבצע פורסמו שתי תמונות שממחישות יותר מכל את השינוי הבין דורי שצה"ל ומערכת הביטחון עוברת. בתמונה אחת נראים ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר הביטחון, משה (בוגי) יעלון, מעיינים במפות, ובתמונה אחרת יושב הרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ, עם קצינים בכירים מול מסכים והם שומעים תדרוכים והערכות מצב. אפשר להניח שבתוך כמה שנים, ראש הממשלה ושר הביטחון כבר לא יישבו מול מפות מהדור הישן אלא ינהלו את המלחמה באמצעים דיגיטליים וחכמים יותר.

להשקיע יותר בהון האנושי
הפרדוקס הטכנולוגי של המבצע הוכיח שהתואר אומת הסטארט-אפ לא ניתן לנו בחינם. ביצועי כיפת ברזל הם תוצאה של השקעות אדירות במו"פ ופעילות של מהנדסים ואחרים באזרחות ובצבא. זהו ההון האנושי האיכותי שמסוגל לייצר את היתרון על פני כל אויב ובכל מצב של מלחמה. אולם, השלב השני של המערכה, סיפור המנהרות, מוכיח עד כמה אנחנו צריכים להשקיע עוד ועוד בטכנולוגיה, במו"פ ובעיקר בהון האנושי.

למעשה, עד היום אין לצה"ל, וספק אם יש בעולם, פתרון טכנולוגי שיכול לזהות את אותן מנהרות מסוכנות. אולם, זה עדיין לא אומר שאין בנמצא פתרון. אלא שאת הפתרון הזה לא מפתחים ביום אחד ולא בשנה אחת. בעשרות השנים שבהן המו"פ היה בסדר עדיפות אחר, גבוה יותר, פותחו במערכת הביטחון ובתעשיות הביטחוניות שורה של פיתוחים חדשניים שלא היו קיימים בעולם. אחד האתוסים של ההיי-טק הישראלי מבוסס על כך שהוא נוסד על בסיס ההון האנושי של צה"ל בשנות ה-70 וה-80. הרבה מאוד מהטכנולוגיות שפותחו עבור צה"ל משמשות אותנו עד היום.

מבצע צוק איתן מתנהל על רקע מציאות מתמשכת, שבה כמות תלמידי התיכון שפונים ללימודים טכנולוגיים ונבחנים בבחינות בגרות מדעיות הולך ופוחת מדי שנה. במציאות שבה אחוזים ניכרים מתלמידי ישראל לא זכאים לבגרות, צה"ל צריך להתמודד עם מחסור חמור במהנדסים ובוגרי מגמות ריאליות.

צה"ל, כמו החברה הישראלית כולה, משלם את מחיר הקיפוח המתמשך של החינוך הטכנולוגי בישראל, הקיצוץ בתקציבים וסדרי העדיפויות הנמוכים. יש תוכניות שכבר החלו להתבצע, אבל הן מתנהלות בקצב איטי, מספר הבוגרים שמאייש אחר כך את הכיסאות שעליהם צריכים לשבת המוחות המבריקים ביותר הולך ומידלדל.

לכן, אחד הלקחים המרכזיים שהמדינה צריכה להפיק מצוק איתן הוא לשנות מיד את סדרי העדיפויות ולהכריז על החינוך הטכנולוגי, עידוד המצוינות וההצטיינות כעל ערכים לאומיים, לפני הסיבוב הבא.