הכול מתחיל ונגמר בניהול

כמה פעמים בשנה נוחתים עלינו דו"חות של מבקר המדינה עם סיפורים מסמרי שיער על כל מה שקורה במינהל הציבורי אחרת מהרצוי. באופן טבעי, טכנולוגיית המידע, זו המשובצת כבר בכל גומחה ותת מערכת, מככבת בחלק מהביקורות. חלקה ומרכזיותה גדלים, כך גם חלקה ברשימת המחדלים. לא מפתיע לכן לגלות בדו"ח האחרון שפורסם כמה פרשיות של ניהול קלוקל בתחום הטכנולוגי שלנו. בחלק מהמקרים מדובר בבדיקה ישירה, במקרים אחרים טכנולוגיית המידע מתפקדת ברקע. אולם למקרים כולם מכנה משותף אחד, כפי שאבהיר בהמשך.

אחד הנושאים שהובלטו בדו"ח ושנסקר בהרחבה בעיתונות הוא מערכת ממשל זמין – זו שעולה למשלם המיסים מעל 100 מיליון דולרים לשנה ונועדה לאפשר לאזרח הישראלי לקבל את מרב השירותים באמצעות הרשת. הביקורת התמקדה בנושא אבטחת מערכות המידע בממשל זמין. יותר מדי תשומת לב ניתנה לעובדה שבמחשבי כמה משרדי ממשלה המשולבים בשירות נמצאו וירוסים. כך גם לגבי תופעות של אי עדכון תוכנות אנטי וירוס או הוצאה לא מבוקרת של התקני נתונים ניידים. הבעיה הגדולה שלא זכתה לתהודה מספקת היא העובדה שאין למערכת החשובה והגדולה הזאת תוכנית להמשכיות עסקית במקרה של קטסטרופה. במילים אחרות: כל המערך החשוב הזה פועל ללא תוכנית התאוששות מאסון. הפועל היוצא הוא שפגיעה מכיוון כלשהו במערכות המידע הללו תוביל לנזק מתמשך וגדול.

בין הממצאים המדאיגים שעולים מדפי הביקורת נמצא הסיפור אודות השתלשלות הדברים במערכת המידע של שירות בתי הסוהר. מדובר במערכת שעל תכנונה מחדש מדברים כבר קרוב לעשור. עד לשנה שעברה הוצאו בגינה כ-144 מיליון שקלים, פי שלושה ומעלה מהתקציב המקורי. זמן פיתוחה מתקרב גם הוא למספר שנים הגדול פי שלושה ממה שתוכנן. למרות כל אלה, רק אחת מתוך ארבע תתי המערכות המתוכננות סופקה, וגם היא ממש לא במלואה. בין היתר מדובר על כך שבהמשך השתלשלות הדברים פותחו במקביל שתי מערכות מידע מודיעיניות וגם על כך שלפני חצי שנה החליטו הצדדים על הפסקת הפרויקט, כשהכול תקוע. המערכות הישנות אינן ראויות לארגון סביר, זה מכבר.

מעבר לסיפורים הגדולים, יש גם סיפורים קטנים יותר, לכאורה. אלה חבויים בנבכי סיכומי הביקורת אודות משרדים וגופים שונים. בעוד כותרות העיתונים מבשרות מדי פעם על איומים מגוונים של התלקחויות ביטחוניות, מסתבר שמערך ההתראה הסלולרי רחוק מהשלמה. המכשיר הנייד, שנמצא כמעט בידי כל אזרח, כולל קטינים, יכול לתת מענה מעולה לאזעקה ומתן הנחיות לאזרחים במצבים של איומים כאלה ואחרים. אלא שמה שנראה מובן מאליו לא מתפקד ברמה סבירה. יישום הפתרון מתמשך ללא צורך וכלל לא בטוח שהישועה קרובה.

מהדו"ח ניתן גם ללמוד שוועדה של משרד החינוך קבעה כבר לפני כ-15 שנים שיש להקים מאגר מידע בין משרדי לקליטת דיווחי החובה לרשויות השונות, מתוך כוונה לנטר אירועי אלימות חמורים בבתי הספר. למרות השנים הרבות שחלפו, דבר לא נעשה והבעיה כמובן רק הקצינה. במשרד המשפטים, מרכז הגבייה היה אמור לטפל בכלל החובות לגופי השלטון. בפועל, רבים מהמשרדים ממשיכים לטפל בנושא בעצמם וגביית החובות והקנסות מקרטעת. זאת, בין היתר מחוסר תוכנת ניהול חובות ואי קיומה של מערכת מידע מרכזית בנושא.

המשותף למדגם הבעיות הללו, המייצגות את המצב במשרדים כולם, הוא ניהול גרוע. לא של הדרג המקצועי המטפל במערכות המידע, אלא של ההנהלות הבכירות. הכול, כידוע, מתחיל ונגמר בניהול. הניסיון לתלות את האשם בבחירה של טכניקה כזאת או אחרת, בתוכנה מסוימת, בשפת תכנות או בקבלן מקצועי נתון הוא שטות מקובלת במקומותינו. כישלון והצלחה של מערכות המידע חייבים להיזקף ישירות למאזנם של המנהלים הבכירים ביותר בארגון. הנטייה לראות במערכות קורסות, זוללות תקציבי ענק, שאינן מסתיימות לעולם ותועלתן שולית בעיות של אנשי המחשוב היא אבי כל חטאת. ארגון שזה קורה בו חייב לשקול קודם כל לנזוף במנהלו הכללי, או אף להחליפו.