שלוש הערות לסיכום השבוע

1. אצלי הרוב בסדר, אבל…

סקר שפרסמה חברת הייעוץ PwC מגלה כי מצבם של ה-CISO מעט השתפר, אבל רחוק מאוד מלהיות משביע רצון בעיניים ארגוניות. הנתונים התבססו על סקר גלובלי, שנערך גם בישראל, אשר מראה כי חל גידול בתקציבים שמופנים לאבטחה; השנה זה גדל ב-58%.

הסיבה לכך ברורה: מעורבות גדולה יתר של ההנהלות בכל מה שקשור לנושא האבטחה. אפשר להניח שהמניע לזה הוא כמובן איומי הסייבר, למרות שהנושא כמעט לא מוזכר בדו"ח. מה שכן, יש לשים לב לשני נתונים אחרים שעולים מהדו"ח. ראשית, מרבית ה-CISO שבעי רצון מעצמם וסבורים שמצב האבטחה אצלם בארגון סביר עד טוב. אבטחה היא קודם כל פונקציה של הגנה – ובהגנה, אם אתה לא ערני, כלומר שבע רצון מעצמך, אתה עלול להיכנס לאדישות שתוביל לאסון. CISO מרוצה הוא כמו שומר שנרדם בשמירה. ומי שצריך להיות מודאג זה הלקוח של אותו ארגון, שמנהל האבטחה שלו חושב כי "אצלי הרוב בסדר".

סיבה שנייה לדאגה היא העובדה שלמרות שיש גידול בתקציבים וגידול במעורבות ההנהלה, האבטחה עדיין נתפסת כבעיה טכנולוגית. זוהי אחת הטעויות החמורות ביותר שהנהלות ארגונים יכולות לעשות. אבטחת מידע היא קודם כל חלק מתהליכים ארגוניים מובנים, נהלים ומשמעת. הטכנולוגיה היא הצד הזניח של הסיפור. הנהלות ששופכות כסף על אבטחה ולא עושות שינויים בתהליכים ארגוניים הן לא פחות מחוטאות לתפקידם. בוועדות חקירה שיקומו אחרי אסון חלילה כתוצאה מכשל אבטחה, התירוץ של הכפלת הכסף לא יעמוד לאף חבר דירקטוריון.

2. משרד אחד, מנמ"ר אחד

בשקט בשקט, החל השבוע מהפך ארגוני במשרד החינוך. בהוראת השר הרב שי פירון, יאוחדו שני אגפים (או מינהלים, כפי שהם נקראים): אגף התיקשוב ואגף מינהל מדע וטכנולוגיה. בכך תגיעה לסיומה מסכת כפילויות וחוסר בהירות בטיפול באחד הנושאים היותר חשובים במשרד החינוך: תיקשוב ומיחשוב בתי הספר בישראל.

עד כה, שני המינהלים עבדו במקביל ועל כן הצטלבו דרכיהם לא אחת – ולא לטובת הלקוח הסופי, כלומר התלמידים. אגף התיקשוב, עד לא מכבר בהובלתה של סופיה מינץ, היה ממונה על פי המנדט על טיפול בלקוחות הפנימיים של המשרד, על אגפיו ומחלקותיו השונים. הוא גם נתן שירותים לבתי הספר ברמה המנהלית, כדי שיוכלו לתקשר עם המטה. אולם כאשר מינהל המדע החל להצמיח כנפיים וליישם את תוכנית התיקשוב של המשרד, פרי יוזמתו של השר הקודם גדעון סער, החלו להיווצר כפילויות. זהו מצב בעייתי בו דברים עלולים ליפול בין הכיסאות, שלא לדבר על בזבוז תקציבי.

לכן, החלטתו של השר פירון למנות את ד"ר עופר רימון – המכהן כראש מינהל מדע וטכנולוגיה – למנהל האגף המאוחד ולמנמ"ר המשרד היא החלטה נכונה מבחינה ארגונית. היא מתיישבת עם הנחיית השר לצמצם את הבירוקרטיה בתוך המשרד הענק הזה – הן בתוך האגפים והן באשר לטיפול בלקוחות המשרד: המורים, התלמידים וההורים. אגף אחד, עם מנמ"ר אחד, יוכל ליישם גישה הוליסטית בתיקשוב מערכת החינוך. זאת, כולל עובדי משרד החינוך, שיהיו מעתה יותר מחוברים לשטח ויבינו שכל פעולה שלהם בירושלים משפיעה על אחרון בתי הספר בדרום או בצפון.

באשר לשאלה המתבקשת, האם בראש מערך תיקשוב של משרד כה גדל לא צריך לשבת מנמ"ר בעל רקע טכנולוגי, הרי שהתשובה היא חד משמעית לא. התפיסה המודרנית של המנמ"ר החדש גורסת כי קודם כל הוא צריך להיות מנהל, ולאחר מכן זה שמכיר את המערכת מבפנים – ולא מבין רק בטכנולוגיה. ד"ר רימון עונה על שתי דרישות אלו. אגב, אם דעתכם לא נחה, דעו לכם שהוא לומד בימים אלו במסגרת קורס מנמ"רים. בהצלחה.

3. עובדים כמו ביום חול, מרגישים כמו בחג

אין ספק שימי חול המועד אינם זהים לאלו משנים קודמות. עד לא מכבר, בתקופה הזו של השנה, המשק היה מושבת. השבוע הקצר שזימנו החגים לפתחו יצרו שילוב מעניין: בחלק ממקומות העבודה, דוגמת ענף ההיי-טק או במקצועות חופשיים אחרים, המשיכו לעבוד כרגיל – שעה שרבים אחרים חרשו את ארץ ישראל לאורכה ולרוחבה במסגרת חופשת החג.

הסיבה פשוטה: רצף החופשות שיצרו החגים, שהתחברו עם הקיץ, הביא לכך שחברות שעובדות על פי חלוקה לרבעונים הפסידו פעמיים ברציפות. הרבעון הסמוך לחגי האביב, כמו גם שלושת חודשי הקיץ, מאז ומעולם היו חלשים יותר. לאור זאת חשו עובדים רבים שאת מעט הימים שאפשר היה לעבוד בחול המועד, כדאי להקדיש לעבודה. הצ'ופר האמיתי היה למי שנסע בכבישים והרגיש את עומסי התנועה החלשים בשעות הבוקר.

בעידן שלנו אין צורך לבוא פיזית למשרד בכל יום עבודה; הטלפונים החכמים, מחשבי הלוח וכלי התקשרות שונים עבדו שעות נוספות. אפשר להניח אלו שיצאו לחופשה לא התרחקו מהמחשבים והסמארטפונים יותר מדי…

מועדים לשמחה וחג שמח.