השבוע שהיה

מדעים כתנאי לתעודת בגרות

שר החינוך, הרב שי פירון, חשף אתמול (ד') את תוכנית הרפורמה בבחינות הבגרות בבתי הספר התיכוניים. כדרכן של מהפכות, יודעים איך הן מתחילות ומתי אבל אף אחד לא יכול לצפות איך הן יסתיימו ומה יהיו תוצאותיהן.

מבין הסעיפים הבודדים שפורסמו, אפשר לברך על סעיף אחד: במסגרת הרפורמה, אחד התנאים לקבלת תעודת בגרות הוא שילוב מקצוע אחד של לימודי מדעים בסל הבחינות שהתלמיד יבחר או שבית הספר יחליט עבורו. בסל זה כלולים מקצועות מדעי המחשב. זוהי אכן בשורה טובה לחינוך הטכנולוגי, שבמשך שנים ממותג כחצר האחורית של מערכת החינוך. המשמעות של מהלך כזה, אם אכן ייצא לפועל, היא תוספת משמעותית של תלמידי תיכון שילמדו כמה יחידות במדעי הטכנולוגיה. אין זה אומר שמכאן אפשר לנבא שאותם תלמידים אכן ימשיכו אחרי הצבא למקצועות מדעי המחשב, אבל המהלך הזה מייצר ערוץ הזנה חשוב, שיכול לסייע לענף ההיי-טק, שבמקצועות מסויימים משווע לכוח אדם מעולה.

אומת הסטארט-אפים ראויה להכליל במסגרת לימודי החובה שלה מקצועות מדעיים. אלא שהתוספת הזו של התלמידים צריכה למצוא מענה במספר המורים המלמדים את המקצוע ובוודאי באיכותם. מדובר במשאב שחסר מאוד במערכת החינוך הטכנולוגי, והשר ומשרדו יצטרכו לעמול קשה מאוד כדי לשכנע אנשי מקצוע טובים בתחום המדעים לבוא וללמד במערכת החינוך.

לימודי מדעי המחשב, כמו גם מדעים אחרים, נושאים בעלות יקרה יותר מאשר לוח וגיר בכיתה הומנית. החינוך הטכנולוגי סובל מפערים קבועים בין הדרישות לבין התקציבים. שר החינוך הקודם, גדעון סער, הכריז על תוכנית תיקשוב שנועדה להעביר את בתי הספר לעידן שנות ה-2000. התוכנית צברה תאוצה במשך שלוש שנים בזכות תקציבים שהשיג אז השר. בשנת הלימודים הנוכחית היא הוקפאה לצורך בחינה מחדש. יש לקוות שפירון ואנשיו מבינים שלא מספיק להזרים עוד תלמידים לכיתות מדעיות, צריך לתת להם גם את הכלים הנכונים, כדי שיוכלו להמשיך הלאה במוסדות האקדמיים ולהיות הדור הבא של המהנדסים בישראל.

מצוינות לא נמדדת רק בדרך שבה אתה משיג את בחינת הבגרות, על ידי מבחן או עבודה, אלא גם בתכנים ובאיכות החומרים שאתה לומד והמיומנות שאתה רוכש. אנחנו נמתין בסבלנות לתוצאות.

למה תמיד הספק אשם?

יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, ח"כ אמנון כהן, מתח אתמול (ד') ביקורת קשה על HP, שהייתה הקבלן הראשי בפרויקט החלפת מערכות הליבה של שירות בתי הסוהר. בדו"ח האחרון של מבקר המדינה הוקדש פרק נכבד לשורת הכשלים בדרך קבלת ההחלטות של הפרויקט.

החלפת מערכות ליבה היא פרויקט מסובך, רגיש ומסוכן בכל ארגון. הנהלות הולכות לפתרון כזה רק כשבאמת אין ברירה, והן עושות זאת בזהירות רבה.

קשה מאוד להביע עמדה בקשר למה שקרה בפרויקט הזה. ראשית, יש להרים גבה לנוכח טענתה של HP שאף אחד לא טרח להזמין אותה לדיון של הוועדה. אם כך קרה, ייתכן שמישהו שם ארגן לעצמו כתב הגנה מעולה: ישיבת ועדה שבה כולם זורקים את האשמה על הספק והאחרים נותרים נקיים ללא אחריות. כאילו ששירות בתי הסוהר הוא ארגון פרטי, כאילו שאין עליו שר ממונה, השר לביטחון פנים, וכאילו שהחלטות לא עוברות דרגים בכירים.

הנוהג הזה, של הטלת אחריות טוטלית על הספק, נראה קצת מוזר. במקרה של האכסניה שבה נערך הדיון, הוועדה לביקורת המדינה, נראה שמדובר בתוצאה של חוסר הבנה ממשי בתחום וחיפוש אחר אשמים. הגידול המסיבי בתקציב, מ-43 מיליון ל-144 מיליון שקלים, מחייב בדיקה יסודית, והוא בוודאי לא המצאה של הספק.

כעת צריכים לקרות שני דברים: ראשית, מן הראוי ש-HP תספק הסברים, תביא את גרסתה ותאזן את הסיפור המפחיד הזה. שנית, כדאי שכל הצדדים יתכנסו ויעשו הכול כדי לסיים סוף סוף את הפרויקט. מדובר הרי בכספי ציבור ובאחד הארגונים היותר מרכזיים וחשובים במדינת ישראל. עם הצל"שים והצל"גים אפשר לחכות לאחר כך.

מה קורה באיגוד האינטרנט?

איגוד האינטרנט הישראלי עלה שוב לכותרות השבוע, וגם הפעם לא בהקשר חיובי. המנכ"ל, ניר קפלשוניק, עזב אחרי תשעה חודשים בלבד, כשהסיבה המוצהרת היא חילוקי דעות עם הוועד המנהל. בעקבותיו התפטרו עוד שני חברי הנהלה: פרופ' ישע סיון, שהיה נשיא האיגוד עד לפני שנה, וד"ר טל פבל.

אין זו הפעם הראשונה בה מתנהלים מאבקים בתוך הוועד המנהל של איגוד האינטרנט הישראלי. השאלה היא למה? מדוע תשעה אנשים בוגרים, כל אחד מהם בעל נסיון עשיר, לא מסוגלים לפעול לאותה מטרה בהרמוניה?

בעקבות ההתפטרות של פרופ' סיון הצטרף להנהלה לביא שיפמן, יועץ מיחשוב, שבמשך השנים האחרונות נהג למתוח ביקורת קשה על התנהלות האיגוד. גם חברו, רועי שלומי, שידע מאבקים קשים מול חברי הועד הוותיקים, הצליח לבסוף להשתחל להנהלה. נוכחותם של השניים יכולה לתרום לשינוי המצב לטובה או להניע שוב משברים והתפטרויות. וכמובן, בל נשכח את השאלה המאוד חשובה עם התשובה המאוד לא מובנת: איפה המדינה?

הממשלה מנועה מלהתערב בנעשה באיגוד, מפני שמדובר בגוף פרטי לכאורה. אולם, מאחר שהאיגוד משמש כרגולטור לרישום דומיינים, ולמעשה ממומן מכספי ציבור, תמוה מאוד כיצד אף אחד במשרד התקשורת, בכנסת, בממשלה או במטה הקיברנטי – גופים שתפקידם הוא לשמור על התשתיות האזרחיות שלנו – לא טרח למצוא דרך בה גופים ממלכתיים יהיו מעורבים בפעילות האיגוד.

המעורבות לא צריכה להיות ברמת התכנים והכוונת הפעילות, שיכולה לפגוע בחופש הביטוי והדמוקרטיה, אלא בפיקוח על ניהול תקין והכוונה – הפיכת הגוף הכל כך חשוב הזה לרלבנטי יותר ותורם יותר לחברה הישראלית, כפי שמצופה ממנו. אלו הן שאלות חסרות מענה, וחבל, מאחר שמי שנפגע מכל מה שקורה הוא בסופו של יום הציבור.