השבוע שהיה

בין קריית גת לרמת אביב
השבוע הלכה לעולמה ד"ר אריקה לנדאו, הגורו הישראלי לעידוד ולהכשרת נוער מחונן. בין עשרות אלפי הילדים שעברו דרך המכון שנשא את שמה – מכון אריקה לנדאו לקידום נוער למצוינות וליצירתיות – היו לא מעט אנשי היי-טק, סטארט-אפיסטים ומצליחנים אחרים.

כאשר הוקם המכון, ב-1969, עדיין לא דיברו על היי-טק, אבל כן דיברו על מצוינות, על מנהיגות ועל יכולת הובלה של מערכות. הילדים שיצאו משם קיבלו את הכלים הבסיסיים – כלים שלאחר מכן הם המשיכו בדרך לבניית עתידם המקצועי. ברבות השנים, היו אלה הדורות של המדענים שהביאו בשנים האחרונות כבוד ויוקרה למדינת ישראל: מפרסי נובל ועד לפרסים בעולמות המדע, הרובוטיקה והמתמטיקה.

מותה של ד"ר לנדאו מסמל את דעיכתה של תקופה יפה בתולדות הציונות. מדינת ישראל סובלת ממחסור כרוני במהנדסים ובמדענים. הסיכוי להקמתם של מוסדות נוספים כמו זה של ד"ר לנדאו ז"ל – קלוש, ולו מסיבה אחת: משרד האוצר ביטל השבוע, בהינף יד, את המעמד המיוחד לו זוכות ערי הפיתוח. כך, לפתע, קריית גת כבר אינה עיר מועדפת, ולכן, מי שיעבור לגור שם לא יזכה בשורה של הקלות.

חברות כמו HP-אינדיגו ואינטל (Intel) ואחרות תורמות רבות לקהילה ומכשירות בני נוער להיות הדור הבא של אנשי המדע וההיי-טק. כעת בא משרד האוצר ומגרש, הלכה למעשה, את אלה שרוצים לגור שם, ואינו מייצר להם חלופה סמוכה. אלה שלא יגורו שם, גם לא ישלחו את ילדיהם לחוגי העשרה שאינטל וחברות אחרות עורכות במקומות אלה.

אותם בני נוער מהפריפריה לא יכולים להגיע כל שבוע למכון של אריקה לנדאו ומכונים דומים. הם יישארו הרחק מהעיר הגדולה, הרחק ממוקדי הטכנולוגיה והחדשנות. מדוע? כי מישהו במשרד האוצר בירושלים פשוט אינו מבין את חשיבות הנושא. האם למישהו אכפת?

מי רוצה לסגור את האינטרנט?
השבוע הוגשה הצעת חוק שתאפשר לגורמי ממשלה "לשים יד על השאלטר" ולבצע צנזורה ברשת. לא, זה לא קרה באיראן – אלא בישראל. יוזם ההצעה הוא ח"כ יריב לוין (הליכוד ביתנו), שזו לא הפעם הראשונה שהוא מנסה להעלות הצעה שנויה במחלוקת. רוב הסיכויים ששום דבר טוב לא ייצא מזה, אבל הצעת חוק כגון זו מייצרת שני תוצרי לוואי מידיים: היא מפחידה את כל מי שעוסק בתקשורת ומייצרת כותרות עבור ח"כ לוין, כדי שלא נשכח אותו.

כל פיקוח ממשלתי על הרשת חשוד מראש בזוהמה שאיש לא יודע עד להיכן היא תגיע. גם הטיעונים של שמירה על ביטחון המדינה או צנזורה על תכנים פוגעניים נדחים על הסף. דיונים מסוג זה מקשים עוד יותר על שימור תדמיתה של מדינת ישראל בעולם. פיקוח שכזה, אם יקרה, מציב אותנו בשורה אחת עם מדינות כמו צפון קוריאה, איראן וסוריה. יש לקוות שחברי הכנסת היותר נאורים ימצאו לח"כ לוין תעסוקה חלופית.

למה נעלבנו מג'יני?
הידיעות על ביקורה הצפוי בישראל של ג'יני רומטי, מנכ"לית יבמ (IBM) העולמית, עוררו ציפיות רבות, לצד תגובות של שמחה. סוף סוף, אחרי 64 שנים, תדרוך בארץ כף רגלה של מנכ"לית הענק הכחול. יבמ, חברה ותיקה, הייתה מהראשונות שתקעו יתד בישראל, עוד הרבה לפני שידעו פה מה זה היי-טק.

פעילותה של יבמ בישראל חובקת את כל המשק – העסקי והציבורי-ממשלתי לצד מרכזי מחקר ופיתוח מובילים. היו מי מבין בכירי הענף שחשבו לתומם שהנה, יבמ פורעת חוב ישן ונזכה לביקור רשמי של מנכ"לית מוערכת. אלא שאתמול (ד') התברר שלא מציאות זו, כי אם חלום: רומטי תבוא רק לכמה שעות, כדי לשכנע את אלוף (מיל') דן הראל, מנכ"ל משרד הביטחון, למה כדאי לו לקנות יבמ, במסגרת המעבר של בסיסי צה"ל לנגב. מיד באותו היום בשבוע הבא תטוס רומטי בחזרה. למה? ככה.

נכון שמנכ"לים וראשי חברות ענק בסדר גודל כמו יבמ מסתובבים הרבה בעולם ונכון שלוחות הזמנים שלהם לא מותירים להם יותר מדי פנאי כדי לבקר את הילידים המקומיים, אולם הם עושים זאת בדרך כלל בביקור השני – לאחר הביקור הראשון, החגיגי, הרשמי, שלא לומר חצי ממלכתי.

הענק הכחול והעומדת בראשו אינם סבורים כך, ככל הנראה. כל שנותר לנו הוא להתנחם בכך שאולי רומטי תקפוץ עוד פעם, לקצת יותר זמן, ואז יהיה לה זמן להגיד "שלום" לנו – העיתונאים והלקוחות. מה כבר ביקשנו?