רכישת מובילאיי: המהלך שיאיץ את הזינוק של אינטל

אתמול (ב'), יום ההודעה על רכישת מובילאיי (MobileEye) בידי אינטל (Intel) בסכום של יותר מ=15 מיליארד דולר, הייתי בשלב מסוים במונית שלקחה אותי מזרחה, דרך הפקקים הענקיים של כביש 1, לירושלים. לא נסעתי למרכז של מובילאיי עצמה, שממוקם בהר חוצבים, אלא למקום אחר. כך או כך, כשהמונית שבה אתה נוסע מתקדמת במהירות של 10 קמ"ש לערך, וכל מה שיש לך זה לגחך על המנהרות שלא פתרו בינתיים שום דבר חוץ מלמחוק את מבשרת ציון ממפת התחבורה הציבורית, יש הרבה זמן להביט סביב ולבחון היטב את המונית.

נסעתי עם נהג שמכיר היטב טכנולוגיה ואת הגאדג'טים שמתאימים לנסיעות בכביש. הוא סיפר לי איך הפכו את יישום ניהול התורים של התחנה לאפליקציה שאפשר להריץ בטלפון אנדרואיד (Android) רגיל, שכמובן שאפשר לשלוף ולהסתובב עמו. הוא גם הראה לי את מצלמת הדרך, שיש לה שתי עדשות ברות סיבוב, כך שניתן לצלם בו זמנית החוצה ופנימה. בין לבין, בהדרת כבוד, הוא הצביע על התקן המובילאיי שלו. הייתה שם אפילו חרדת קודש מסוימת, כי בדיוק המכשיר צפצף והתריע על בעיה קלה של שמירת מרחק – שתוקנה מייד.

רכישת מובילאיי, להבדיל מקניות רבות אחרות של חברות טכנולוגיה ישראליות, לא מהווה חלק מהנוהל הרגיל: היא לא סטארט-אפ שמחכה נואשות לעשות אקזיט, שמישהו ירכוש אותו עוד לפני שיוכיח את עצמו במכירות. היא לא הייתה צריכה את הרכישה כדי להוכיח את עצמה. מובילאיי כבר מזמן עברה את הקו הזה. היא כבר מזמן התפרסה יפה מאוד בשוק הרכב, עם חוזים ענקיים עם יצרניות כאלה ואחרות. כמעט מהרגע הראשון, הטכנולוגיה שלה הוכרה כפורצת דרך, ייחודית ומאוד מעניינת, ועקב כך גררה השקעות שנחשבו לענקיות בשוק הישראלי, מה שהביא אותה לבשלות ולהפיכתה ליצרנית לגיטימית.

הרכישה הזו מזכירה במידה מסוימת את אלה של אם-סיסטמס ו-Waze, משום שכמו שהן היו בעת רכישתן, מובילאיי היא כבר חברה יצרנית ולא סטארט-אפ, והסיבה שאינטל הייתה מוכנה לשלם סכום ענק שכזה עבורה הוא מאחר שהפתרון שלה מוכח, עובד ויש לו קליינטים רבים. טוב, גם מפני שלאינטל, למרות הטלטלות שעוברות עליה, יש עדיין כיסים עמוקים יותר מרוב החברות שפעילות במשק העולמי. ואולי, מי יודע, ההצלחה של אינטל ישראל, שנובעת גם מהחדשנות והיזמות שיש כאן, שיחקה תפקיד בהחלטת החברה להשאיר את מרכז המו"פ של הרכש החדש שלה בארץ.

דחיפה אדירה לאינטל בתחום הרכבים האוטונומיים

אבל זה כמובן לא רק בגלל הכסף, אלא גם בגלל התהליך שעובר על אינטל באופן כללי, שאחד הביטויים שלו הוא ההחלטה שלה להשקיע רבות בתחום הרכבים האוטונומיים. כדי להיות מובילה בשוק העתידי הזה, היא צריכה להעניק פתרון מערכתי כולל, ומה שמובילאיי מציעה הוא פתרון שפועל היטב מהרבה מאוד היבטים. מכאן שאינטל קיבלה עם הרכישה דחיפה אדירה קדימה.

מספיק לחשוב רק על ההיבט של שמירת מרחק, אם אחזור למה שהיה אתמול במונית שבה נסעתי. בדיוק כמו שהחיישן של המערכת כבר גורם לה לצפצף כדי להעיר את תשומת ליבו של הנהג, ואולי אף להעיר אותו, תרתי משמע, במקרה שבו הרכב סוטה מהנתיב או נמצא קרוב מדי לזה שלפניו, כך הטכנולוגיה יכולה בקלות לגרום למנוע להוריד מעט מהירות כדי להגדיל את המרחק או לאפשר לרכב לחזור לנתיב שלו. ואלה פעולות שאמור לעשות רכב אוטונומי – ודי בקלות, בהתחשב בכך שלא מדובר בהורדה משמעותית של המהירות ושהכול מתבצע באופן מיידי, שאולי אף מהיר ממה שנהג אנושי יכול להגיב.

תוסיפו על זה יכולות ניהול שניתן לשבץ בתוך המערכת, כולל ניתוח נסיעות, תצרוכת דלק, בדיקת מהירויות ממוצעות וכדומה, ואפשר להגיע למסקנה שסכום הרכישה אמנם גדול מאוד, אבל הוא מוצדק. זאת, משני טעמים: הוא חוסך לאינטל כל כך הרבה זמן פיתוח ומציב אותה בנקודת פתיחה גבוהה מאוד לפיתוחים עתידיים בתחום.