האם המלחמה בפייק ניוז ובמודעות הכוזבות אפקטיבית באמת?

ענקית הרשתות החברתיות פייסבוק החליטה להקדים תרופה למכה וקיימה אתמול (ב') תדרוך עיתונאים, שבו הציגה את הפעולות שהיא נוקטת והכלים שפיתחה כדי למנוע פייק ניוז ופרסום מודעות כוזבות, לקראת הבחירות הקרובות. בכירים בחברה הציגו באירוע שורה של כלים שנועדו להתמודדות עם התופעה בפייסבוק ובפלטפורמות האחרות שהיא אחראית עליהן, בדגש על מסנג'ר ואינסטגרם.

פייסבוק עשתה זאת כהפקת לקחים מכמה מערכות בחירות שהיו באחרונה בעולם, ובמרכזן מהבחירות לבית הלבן ב-2016, שהולידו את פרשת קיימברידג' אנליטיקה הידועה לשמצה. מפרסמים בעלי אינטרסים במדינות שונות, שחלקם עובדים עבור פוליטיקאים ומפלגות, מייצרים כמויות של מידע, שחלקו הגדול אינו נכון, ולעתים אף שקרי לחלוטין. יש במידע הזה פוטנציאל עצום לגרימת נזקים לאנשים ולמדינות – וגם לתדמית של פייסבוק, מעבר לנזק שכבר נגרם. זוהי אחת הבעיות שמאתגרות את העולם הדמוקרטי ואנחנו רחוקים ממציאת תרופה לנושא זה.

תופעת הפייק ניוז נגרמת בין היתר מפני שרבים מאתנו, צרכני המדיה וגולשי הרשתות החברתיות, לא מסוגלים להבחין בין מידע אמיתי לכזה שיש בו יסודות שקריים, או לא מפעילים מספיק את חושינו. זה קורה מפני שברשתות החברתיות, כל מי שיש לו מקלדת ומחשב יכול לפרסם כל מה שעולה על רוחו, ומאחר שבחברות שמפעילות אותן רואים את שורת הרווח יותר מכל דבר אחר. בנוסף, הכלים הטכנולוגיים, יהיו חכמים ככל שיהיו, עדיין לא יכולים לצפות באופן מלא את מה שמוחות מעוותים הוגים או מוטיבציות שליליות שקיימות אצל אנשים מובילות אליהם. כאן, הטבע האנושי משיג בהרבה את הטכנולוגיה ומנצל אותה לרעה עד תום.

הניסיונות הכנים של פייסבוק, כמו של ענקיות רשת אחרות, להראות שהיא מנסה להילחם בתופעה נובעים מהעובדה שממשלות בעולם, ובמידה מסוימת גם בישראל, מגבירות באחרונה מחד את השיח שלהן עם חברות האינטרנט ומאידך את האכיפה עליהן, בפרט בהקשר של הפייק ניוז. בישראל זה בא לידי ביטוי גם בהקשר של הטרור. לכן, בשנים הקרובות נשמע יותר ויותר על תקנות חדשות ועל עונשים שהמדינות יטילו על אותן ענקיות, מתוך מטרה לאלץ את בעליהן להגביר מאמצים ולשים מעצורים חזקים יותר נגד חדשות הכזב ותופעות שליליות אחרות ברשת, כמו הפרת הפרטיות.

ניסיונות כנים למלחמה בפייק ניוז ובמודעות הכוזבות, אבל יש גם סימני שאלה. צילום: BigStock

עד כמה הרשתות החברתיות מהוות מקור צריכה עיקרי של חדשות?

במאמר שפרסמה ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה לאחר הבחירות האחרונות, שעסק בנושא הפייק ניוז, היא ציינה שמחקרים מראים שלמרות הווליום הגבוה של הרשתות החברתיות, 58% מהציבור בישראל מייחס לתקשורת הממוסדת – עיתונות, רדיו, טלוויזיה ואתרים ממוסדים – רמת אמינות גבוהה יותר משל הרשתות החברתיות. למרות המתקפה של פוליטיקאים מסוימים נגד התקשורת, רוב הציבור הישראלי עדיין מאמין יותר לאמצעי המדיה המסורתיים מאשר למידע שמופץ בניו-מדיה.

האמון של הציבור בכלי התקשורת נובע מכך שצרכניהם יודעים שהמידע שמוגש בהם עובר תיווך מסוים בידי אנשי מקצוע – עיתונאים ועורכים, שאמורה להיות להם המיומנות המספקת כדי לסנן ידיעות כוזבות. אבל הנזק שבפייק ניוז אינו רק בתוכן השקרי שהוא מכיל, אלא גם בעובדה שהוא נתון לשיתוף, או, במילים אחרות, הופך לוויראלי – מה שלא קורה במדיה המודפסת או ברדיו ובטלוויזיה (למעט במקרים שבהם גולשים משתפים תכניות וכתבות מהרדיו או מהטלוויזיה). לכן, גם אם המדיה החברתית לא מהווה המקור העיקרי לצריכת חדשות, תופעת הפייק ניוז בה עדיין מסוכנת יותר מאשר באמצעי התקשורת האחרים.

למה פייסבוק לא מצנזרת פייק ניוז מפוליטיקאים?

אחד הדברים שבלטו בתדרוך העיתונאים אתמול הוא שבכירי פייסבוק שהשתתפו בו הדגישו כי אין בכוונתם לצנזר או להפעיל סנקציות מיוחדות נגד פוליטיקאים ומפלגות שמייצרים פייק ניוז. לדידם, דין קמפיינר ממולח, שמקבל כסף עבור פרסום מידע כוזב יותר או פחות, כדין גולש אלמוני, שמשחרר את האנרגיות שלו דרך המקלדת.

זוהי התחמקות מוזרה, שמנומקת על ידי פייסבוק בשמירה על עקרון חופש הביטוי. המדיניות הזו מדליקה נורה אדומה מהבהבת סביב השאלה האם, למרות הכלים שהחברה מציעה, אכן נהיה חשופים בתקופה שנותרה עד ה-2 במרץ לפייק ניוז פחות מאשר במערכות הבחירות הקודמות.