מתיחת פנים למעמד ה-CIO

בשני אירועים שונים דנו בשבוע האחרון במה צופנות השנים הבאות לתפקיד המנמ"ר. התפקיד עובר ועתיד לעבור מתיחת פנים, שלא לדבר על ניתוח פלסטי, שבסופו, מלבד השם מנמ"ר (שהומצא אי שם בשנות ה-80 על ידי פלי הנמר, יזם ומנהיג אנשים ומחשבים) שום דבר לא יהיה דומה למה שהיה.

בכנס CEO Awards 2014 של אנשים ומחשבים שנערך בשבוע שעבר נשאה אסתר לבנון, נציגת חבר השופטים בתחרות המנכ"ל המצטיין ולשעבר מנמ"רית ומנכ"לית הבורסה, מסר מאוד חד וברור: כל מנמ"ר צריך לראות את עצמו כמנכ"ל הבא של הארגון. לפני כן עליו למצב את עצמו כמנהל בכיר בארגון שאחראי על אחד התחומים המרכזיים כיום בכל חברה כמעט: הטכנולוגיה ככלי למימוש היעדים העסקיים של הארגון. לבנון אמרה למנמ"רים כי אל להם להמתין עד שההנהלה תבקש מהם פתרונות טכנולוגיים לאתגרים שעומדים בפני הארגון. עליהם לקחת אחריות על התחום ולהיות אלה שמובילים ומציפים את ההנהלה בהצעות ופתרונות.

המסר השני שהיה בפיה של לבנון אמנם לא חדש, אבל נכון כיום יותר מתמיד: ללמוד ולהבין את הארגון שהם עובדים בו. היא נתנה דוגמה מעברה הרחוק: היא הייתה הראשונה שכיהנה כמנמ"ר השב"כ, עד אז לא היה תפקיד כזה. ראש השב"כ דאז קרא לה לחדרו והפקיד בידיה ערימה של תיקים ומסמכים. המשימה: ללמוד את הארגון, להכיר את הפעילות שלו ורק אחר כך להציע הצעות בתחום המחשוב. לבנון מציעה לכל מנמ"ר להכיר היטב את ליבת העסקים של מקום העבודה שלו, להכיר את הלקוחות הסופיים, להבין לאן חותר הארגון ובהתאם לזה להציע פתרונות.

הדובר המרכזי השני באותו הכנס היה אבנר שטראוס, מנכ"ל שטראוס אסטרטגיה, יו"ר חבר השופטים בתחרות ואנליסט ותיק ומוכר בענף, שמכיר היטב את מרבית הנהלות הארגונים בישראל. המסר המרכזי של שטראוס היה שהמנמ"ר החדש הוא זה שיוזם, שאומר לבעלי התפקידים מה טוב ומה לא. העידן שבו המנמ"ר היה מקבל הוראות מכל מנהל קו עסקי ומנסה לרצות אותו חלף מהעולם. לדברי שטראוס, הארגונים מבינים שכדי לממש את המטרות שלהם עליהם ליישם אסטרטגיה עסקית טכנולוגית – שאחד מהרגליים שלה הוא המנמ"ר. הם מבינים שהטכנולוגיה יכולה להיות זרז להרבה מאוד דברים שהם רוצים לממש.

הכוונה בין היתר היא ציפייה של ההנהלה מהמנמ"ר לתת מענה לסביבה הדיגיטלית החדשה שמסתובבת סביב הארגון ומתדפקת על דלתותיו, למשל הרשתות החברתיות והטלפונים החכמים. אי אפשר להתעלם מכך ולארגונים ברור שאם הם לא יקבלו תשובות מיידיות לסביבה החדשה, הטכנולוגיות האלה יהפכו לגורם מפריע ומשבש בארגון, שתוצאותיו קשות לחיזוי. שטראוס אף דיבר על השכבה הדיגיטלית החדשה שצריכה לדעת לדבר עם השכבות האחרות.

"התפקיד הדואלי של המנמ"ר בעידן הדיגיטלי"

האירוע השני שעסק בנושא הוא מפגש של פורום C3 מבית אנשים ומחשבים, שנערך אתמול (ב'). רז הייפרמן, ממלא מקום מנהל התקשוב הממשלתי, הקדיש את הרצאתו לנושא "התפקיד הדואלי של המנמ"ר בעידן הדיגיטלי". הייפרמן כיוון לכך שהמנמ"ר החדש, בניגוד לזה הישן, בשנות ה-80, הוא מוביל חדשנות ראשי ולא מנהל מערכות מידע ראשי. המנמ"ר לא עוסק יותר בתפעול, הוא לא משחית את זמנו על פתרון תקלות ומסיר מעל עצמו את התדמית של האיש הטכני בארגון.

גם הייפרמן דיבר על כך שהארגונים רוצים לרכב על הגל החדש הדיגיטלי, אבל חוששים ממנו. הם גם מבינים שהטכנולוגיה מייצרת עסקים דיגיטליים חדשים והמנמ"ר החדש, הוא ורק הוא, יכול לסייע להנהלה. למעשה, המנמ"ר הוא המצפן הטכנולוגי של הארגון, אבל כדי שהוא יוכל למלא את הפונקציה הזו הוא קודם כל צריך להכיר בעולם הדיגיטלי החדש, לחיות אותו. אלא שלא זה המצב כיום. אצל רבים מהמנמ"רים הוותיקים יש חלוקה לשני עולמות שונים: העולם הישן, המוכר והטוב – עולם השרתים, המחשבים וחומות האש המגנות עליהם, והעולם החדש של הפייסבוק (Facebook) והסמארטפון, שמבחינתם שייך לעולם הפרטי-המשפחתי. הם מודעים לכך שהעולם הזה מתקרב לעולם הארגוני אותו הם מכירים, אבל לא ממש יודעים איך משלבים בין השניים. וכאשר המנמ"ר לא ממש יודע מה לעשות, הארגון כולו מתנהל בדואליות מסוכנת יחסית, שבסופו של דבר מטשטשת את אותו מצפן טכנולוגי שהמנמ"ר מבקש לקבל עליו בעלות.

השורה התחתונה היא שהעידן הדיגיטלי משתלט על כל חלקה טובה בתהליכי העבודה של הארגונים. התוצרים של עידן זה יכולים מצד אחד להצעיד את הארגון קדימה ולייצר את הבידול התחרותי המתבקש ומצד שני, יכולים להיות הגורם המשבש המרכזי, שישמיד כל חלקה טובה ויעמיד את הארגון בפני אתגרי ענק, שספק אם יוכל לעמוד בהם. לכן, הדרך הנכונה היא ללכת יד ביד עם החדשנות, להכיר בה כערך עליון, רגע לפני שההנהלה תשכור בעל תפקיד מבחוץ שיעסוק בנושא ותייתר לחלוטין את תפקיד המנמ"ר.